Tip:
Highlight text to annotate it
X
מה אם הייתי אומרת לכם שאתם יכולים לשנות את העולם
בכל פעם שאתם הולכים לסופרמרקט, מכינים ארוחת ערב או הולכים למסעדה,
ואפילו ליהנות מכל ביס?
ובכן, אם הייתם אומרים לי את זה לפני שנתיים הייתי צוחקת לכם בפרצוף.
בזמנו, אם הייתי הולכת למסעדה, הייתי מזמינה סטייק אדום, גדול ועסיסי.
אם הייתם אומרים לי משהו כמו
"מה היית בוחרת לאכול?"
הייתי מעדיפה לשבת על הבר ובמו ידיי לפרק סרטן, חלק אחר חלק.
הייתי מבקרת מסעדות וברים
ואוכל בשבילי היה הרפתקה, תענוג, תשוקה, סיפוק, זיכרונות ובית.
לשנות את העולם, זה לא היה על הצלחת שלי.
אבל ברגע שהפכתי לאוכלת מודעת
גיליתי שאני יכולה להציל חיים, לשפר את הבריאות שלי
וגם לתרום להגנת הסביבה.
שמתי את העולם על הצלחת שלי.
אז אני משנה את העולם בכל פעם שאני הולכת לסופרמרקט,
מכינה ארוחת ערב או הולכת למסעדה.
ואם אתם חושבים, כמו שאני חשבתי, שאכילה מודעת פירושה
לוותר על כל התענוג שבאוכל, יש לי חדשות טובות בשבילכם.
לקחתי את כל המרכיבים האלה, של טעמים, ניחוחות, ארומות ומרקמים, והוספתי להם
ערכים - של עזרה, נתינה והגנה.
אז אוכל הוא עדיין הרפתקה, הוא עדיין תענוג, הוא עדיין תשוקה
ואני עדיין נהנית מכל ביס.
כולנו אוכלים, מהרגע שאנחנו נולדים לאורך כל חיינו. ארוחת בוקר,
ארוחת צהריים, ארוחת ערב ואישית עבורי זה גם כל מה שביניהם.
לפני שאני מסיימת ארוחה אחת אפילו, אני כבר מפנטזת על הבאה.
אבל איך אנחנו בוחרים מה לאכול?
לפי פרסומות? הבישולים של אמא? הרגלים, תרבות, טעם?
רוב הזמן, אנחנו לא בוחרים באופן מודע, אנחנו אוכלים ואוכלים
ואף פעם לא עוצרים לחשוב על כל האוכל שאנחנו מכניסים לגופנו.
מה יש בו? איך הוא הוכן? מאיפה הוא בא? מי סבל בשבילו? מי מת?
מה המחיר האמיתי שלו?
לפני שנתיים, אף שכתבתי על אוכל, לא ידעתי עליו הכול. אולי לא רציתי לדעת.
אבל אז, כמו בכל סיפור טוב, פגשתי בחור.
הבחור הזה היה כל כך שונה ממני, הוא באמת חשב על מה שהוא אוכל.
הוא עשה בחירה מודעת, הוא בחר להוציא בשר, חלב, גבינות וביצים מהצלחת שלו.
למה שמישהו יעשה משהו כזה?!
אז הייתי מאוד סקרנית, וכמו עיתונאית טובה מיד התחלתי לשאול אותו כל מיני שאלות:
מה רע בחלב? למה אתה לא אוכל ביצים?
בחייך, אתה בטח אוכל ביצי חופש או ביצים אורגניות... לא.
אוקיי, אז שאלתי הרבה שאלות וקיבלתי הרבה תשובות,
וזה היה הרגע שבו ידעתי שמשהו השתנה,
שלא אוכל לפנטז על אותה ארוחה הבאה באותה הדרך שפינטזתי קודם.
מי יודע מה המחיר של ביצה?
מי יודע?
שקל. -שני שקל.
אוקיי, אבל לא שאלתי מה העלות,
שאלתי מה המחיר שלה.
כילדה, כשראיתי אפרוח קטן וצהוב, כל מה שרציתי לעשות זה ללטף אותו.
הם כל כך מתוקים עם הכנפיים הקטנטנות והפלומוה הצהובה שלהם, מצייצים.
לעולם לא היה עולה בדעתי למחוץ או לחנוק למוות את האפרוחים הקטנים האלה,
אבל זה בדיוק מה שעשיתי כשאכלתי ביצים.
בכל יום, בישראל בלבד, 15,000 אפרוחים קטנים מומתים
רק בגלל שהם זכרים ולא מטילים ביצים.
אחיותיהם מומתות רק שנתיים מאוחר יותר, אך ורק בגלל שהן לא מטילות מספיק ביצים.
במילים אחרות, תעשיית הביצים בישראל בלבד הורגת 9 מיליון אפרוחים ותרנגולות בכל שנה
וזורקת אותם לזבל. זה המחיר של ביצה ושל חביתה ושל עוגה.
ביקרתי ברפתות הרבה פעמים אבל אף פעם לא באמת ראיתי את הפרות.
כל מה שידעתי הוא שפרה נותנת חלב, כולנו יודעים את זה.
אבל חכו רגע , אני אמא, עברתי לידה, אני יודעת שכדי שהגוף שלי ייצר חלב
אני צריכה להיות בהיריון וללדת. כך גם פרה.
פרה לא נותנת חלב, מעברים אותה בכוח וכשהיא יולדת, התינוק שלה מיד נלקח ממנה
כדי להיות הסטייק הבא שלכם,
ואמא פרה נחלבת שוב ושוב ושוב עד שהגוף שלה קורס
והיא הופכת לכדורי הבשר שלכם.
תעשיית החלב ותעשיית הבשר הן אותן התעשיות שמשעבדות
ולבסוף הורגות את היצורים התמימים והמרגישים האלה.
זה למעשה המחיר של גבינה, חלב ויוגורט.
אז אכילה מודעת מצילה חיים, אבל מה יוצא לי מזה?
ובכן, הגוף שלי מודה לי בכל יום על כך שאני לא מכניסה אליו
כולסטרול, שומנים רוויים, רעלים, הורמונים, שאריות של תרופות, מה שתרצו.
כמה מארגוני הבריאות והתזונה המובילים בעולם כבר הכריזו
שתזונה מתוכננת היטב המבוססת על הצומח תפחית משמעותית את הסיכוי שלכם לללקות
בהתקף לב, סרטן, סכרת, בעיות כולסטרול, מחלות כליה...
אז על ידי הפסקת הפגיעה באחרים, קיבלתי בונוס ענק: הפסקתי לפגוע בעצמי.
אגב, אתם יכולים להפסיק לפגוע בעצמכם ולקבל את הבונוס הענק של להפסיק לפגוע באחרים,
זה עובד באותה הדרך.
אז אכילה מודעת זה הצלת חיים וזה טוב לבריאות שלנו,
אבל זה גם הדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות כדי להגן על הסביבה.
למעשה, אי אפשר לדאוג לאיכות הסביבה כל עוד אוכלים בשר
זה כמו לשבת על ענף, להחזיק המבורגר ביד אחת ולנסר את הענף ביד השניה.
אתם יודעים, לאחרונה שמעתי שאל גור נהיה טבעוני.
הוא בטוח יודע את זה.
תעשיית המשק החי היא אחת מהתעשיות המזהמות והבזבזניות על כדור הארץ.
היא מזהמת את האוויר יותר מכל כלי התחבורה יחד.
היא מבזבזבת כל כך הרבה מים, שרק על ידי היותי טבעונית,
אני חוסכת 5 מיליון ליטר מים בכל שנה.
5 מיליון ליטר. רק אני, רק בת אדם אחת.
תעשיית משק החי משתמשת ב-70% מהשטחים החקלאיים
כדי להזין 60 מיליארד בעלי חיים יבשתיים שהאנושות אוכלת כל שנה.
60 מיליארד בעלי חיים, זה המון. אם ניקח את השטחים האלה
ונשתמש בהם כדי לגדל מזון עבור אנשים במקום עבור כל בעלי החיים שאתם אוכלים,
נשים קץ לרעב העולמי.
אז אכילה מודעת היא הצלת חיים, היא טובה לבריאות שלנו
והיא טובה מאוד לאיכות הסביבה.
גבירותיי ורבותיי, אני חושבת שיש לנו כאן מצב של רווח משולש!
אז כשהחלטתי להיות טבעונית, רציתי לעשות את זה באותה התשוקה
שהייתה לי כלפי אוכל קודם לכן.
פתחתי בלוג אוכל משלי, "טבעוניות נהנות יותר"...
כן, זה השם.
וחשבתי שהוא יתעד את המסע האישי והפרטי שלי לארץ הטבעונות,
אבל להפתעתי מיד החלה תגובת שרשרת.
ראשית, חבריי השפים נאלצו לבשל בשבילי
ואז ארגנו ארוחות ערב טבעוניות מדהימות וטעימות
בכמה מהמסעדות הטובות בישראל,
ואז באו אליהן מאות על מאות של אנשים, טבעונים ואוהבי אוכל.
גיליתי קהילה מתרחבת, תוססת ומעורבת, של אנשים
שרצו את אותו הדבר כמוני, ליצור שינוי באמצעות הבחירות התזונתיות שלהם,
אבל להמשיך ליהנות מהחיים ולהישאר אותם האנשים שהם היו קודם.
המסע שלי הפך להיות המסע שלהם.
אז מלהיות כתבת אוכל שחצתה את הקווים, הפכתי לאחד הקולות שקוראים
לשינוי קולינרי חשוב, וגם גורמים לו לקרות.
יחד עם אחרים, לקחנו את סגנון החיים שנוטים לכנות אותו "קיצוני"
והצבנו אותו במרכז השיח הישראלי.
לפני שנתיים הייתי צריכה להסביר את עצמי למלצר, שלא ידע מה זו טבעונות.
היום כשאני אומרת שאני טבעונית, המלצר מיד מסביר לי מה האפשרויות הטבעוניות בתפריט.
והאפשרויות הן רבות מכיוון שהיום שפים נהנים מהיצירתיות שבהכנהת
מנות טבעוניות חדשות לתפריט שלהם.
באמצעות האתר שלי, שכיום יש בו יותר מ-80,000 צפיות בחודש,
ובסדנאות הטבעוניות שלי, אני מלמדת עשרות אלפי אנשים
איך להנות מבישול ללא מוצרים מהחי ולהסתכל אחרת על הצלחות שלהם.
אני מאמינה בכל לבי שכל אחד ואחד מאיתנו יכול להיות שגריר של שינוי.
פשוט על ידי בחירה מודעת של מה שאנחנו אוכלים,
נוכל להשפיע בצורה הכי ישירה על העולם בו אנחנו חיים,
יותר מכל שינוי אחר שנעשה.
אפשר להתווכח אם בני אדם הם אומניבורים, קרניבורים, פרוגיבורים
או פשוט להבין שבמאה ה-21 בני אדם הפכו להיות "צ'וזיבורים",
היצור היחיד שיכול לבחור ואכן בוחר מה לאכול, מתי לאכול והאם לאכול.
אז בפעם הבאה שאתם הולכים לסופרמרקט, מכינים ארוחת ערב או הולכים למסעדה,
תחשבו על מה שאתם אוכלים, וגם אתם תוכלו לשנות את העולם. בתיאבון.