Tip:
Highlight text to annotate it
X
בסדר, אני בן מקליש וכמו שהרווי מילק היה אומר,
"אני כאן כדי לשנות את דעתכם"
מי כאן, ידיים למעלה, בנקודה הזאת, יכולים להבין ולהסכים
עם מה שהתנועה שלנו מייצגת ומי יכולים לתאר עצמם כמצטרפים?
אלו האנשים שעברו דרך ארוכה מאוד, לא?
מי יכולים להגיד שאולי בעיקרון הם יכולים להבין את הרעיונות,
הם מבינים את ההיגיון שעומד מאחוריהם,
אבל אולי ישנן כמה... יש להם כמה שאלות והם לא בטוחים לחלוטין...
ישנה מעין תחושה מנדנדת. הם עדיין לא שם.
זה טוב; זה בריא.
ומי כאן חושב שזו כת אוטופית עם תוכניות לשליטה עולמית?
כבר די כיסינו את זה, אבל כן, זה לא זה.
אבל הנה כמה התנגדויות ותגובות נפוצות לכלכלה מבוססת משאבים
קודם כל, זו לא אוטופיה, כפי שתום אמר.
אין דבר כזה אוטופיה.
אנו לא חיים תחת האשליה שאנו יכולים ליצור עולם מושלם.
אין כזה דבר "מושלם" בעולם מעשי.
מה שאנו מציעים, בכל זאת, זה הרבה יותר טוב ממה שיש לנו עכשיו.
תמיד יהיו בעיות, אבל מערכת עולמית מתהווה
שבה חידוש, שינוי והתפתחות יהיו במרכז העניינים,
במקום שיעוכבו על ידי מנגנוני הרווח והאינטרסים
של מבני כוח ממסדיים מכל סוג שהוא,
תהיה יותר מסוגלת לענות ולפתור בעיות אלו
מאשר החברות "הממוסדות" שלנו כביכול.
זהו לא קומוניזם, או סוציאליזם, או איזשהו "איזם" קיים.
מלבד העובדה שאין כאן שני אנשים שיסכימו מהו קומוניזם,
מאחר שזהו סדר עליון מופשט ללא התייחסויות למציאות
ובעל "גרסאות" מציאותיות, מרובות ומגוונות,
אפילו הגרסא הבסיסית ביותר של הפילוסופיה של קארל מרקס עדיין היתה מבוססת על כסף,
יתרון ההפרש, רווח, שכר, איכויות שונות של חיים, ומכך
ריבוד חברתי היה בנוי לתוך יסודות הקומוניזם.
קומוניזם גם מעריך מראש רכוש.
רכוש, אם אתם זוכרים, הינו תוצאה של מחסור.
מכיוון שיכול להיות שלא יהיה מספיק רכוש לכולם,
אתם צריכים להיות בעלים של דברים כדי להרתיע את השימוש בהם על ידי אחרים
לאגור, במהות, או להבטיח
את הדברים שאתם צריכים ומותנים לרצות עכשיו.
לקומוניזם לא היתה גם גישה לטכנולוגיות ליצירת שפע,
או בוודאי שקומוניסטים לא חזו או שאפו לעולם של שפע מכוון
ולא דמיינו עולם שבו כל העבודה היתה אוטומטית,
כל הצרכים היו מסופקים ללא תשלום,
ושהמבנה של החברה הוא מערכת עולמית משולבת.
מרקס מעולם לא לקח בחשבון כלכלה עולמית המבוססת על משאבים.
קומוניזם הוא רק מערכת כספית עם פחות או יותר שליטה ממשלתית
בצמוד לכמה מעלות של רומנטיזציה של עבודה או מעמד הפועלים,
שבאופן אירוני, הם רצו אז להיפטר מהן.
העקרונות הם כמו בכל מערכת כספית אחרת.
מה שאנו מציעים ודוגלים בו שוכן מחוץ להתייחסות הלוגית לקופסא הזאת של כספיות-איזם.
אנו מרגישים כי הקופסא עצמה רעועה מבחינה מבנית.
"טוב, אם זה לא קומוניזם, זה נשמע כמו קומונה!"
ובכן, שוב,
קומונה מוגדרת על ידי הפרדה מלאכותית מכוונת שאנו מנסים לעבור אותה.
אנו לא יכולים פשוט להפריד עצמנו מהחברה ולבנות כלכלה מבוססת משאבים.
ההיגיון של חיים בהתאמה עם משאבי הכוכב ועם יעילות כוללת
לא יכול להיות שום דבר מלבד פעולה עולמית מקיפה - מערכת אחת.
ההיגיון של היעילות דורש זאת;
חברות מרובות המנסות לפעול בנפרד
ידרשו שכפול מאמצים, משאבים ובזבוז,
כפי שאנו רואים במערכת הנוכחית.
תחרות גם תיווצר, שבסופו של דבר תיצור מלחמה,
כשאנו נלחמים על משאבים, מקום וכדומה.
ואתם יודעים מה?
כל מה שמפריד בינינו, בין אם זה גזע, דת, או זהות לאומית,
שייכות פוליטית, מעמד חברתי,
הן חלוקות שקריות שהומצאו או קודמו על ידי החברות שלנו
כדי לגרום לכם להצטרף ולא לערוק מהמדינה או מהחברה שאתם נמצאים בה.
למה? זה קשור לשמירה על כלכלה קבוצתית.
יציבות בפני מחסור, אמיתי או מלאכותי.
אפילו גבולות גיאוגרפיים, שמבוססים לפחות על מציאות מרחבית,
דוהים במהירות כשאנו משפרים טכנולוגיות תחבורה.
הננו, ותמיד היינו, גזע אנושי עולמי אחד.
אנו חייבים לחיות ככזה כדי להבטיח את הישרדותנו באיכות החיים המירבית האפשרית.
להיכנס ליער, להשיל את כל יתרונות הטכנלוגיה וההתקדמויות שלה,
ולהחיות מחדש דתות כשפים אנגליות המובנות למעטים
לא יגרום לדבר מלבד להפריד בינינו, ורק באופן זמני,
לפני שצרכים ידחפו את החברה הבדלנית הזו בחזרה למגע ארוך טווח
עם תרבויות אנושיות אחרות.
באמת שאין שום מקום שנשאר בעולם בשביל שאנשים יוכלו לעשות זאת בכל מקרה.
חיים על גבי כוכב לכת זה נוטים לכיוון מורכבות ותחכום.
קומונות הינן מלאכותיות, מבודדות, לא ברות קיימא
ולא משיגות דבר מלבד דחייה של אינטרקציה חברתית בקנה מידה גדול לתקופות קצרות,
בעיקר בגלל מחאה או אמונות בחלוקה המבוססות על מושגים העוברים בירושה.
ייתכן שאתם חושבים שתחרות תהיה אידיאולוגיה טובה יותר לבסס חברה עליה...
תחרות זו מאיצה חדשנות בצורה כלשהי,
הופכת תמחור להוגן, מספקת בחירה וכדומה, והיא בדרך כלל דבר טוב.
התפיסה של כלכלה מבוססת משאבים מבוססת על אותו ההיגיון שיש בגוף האדם,
כפי שז'ק אמר בסרט ההוא.
נניח שהמוח שלכם יחליט מחר שהוא האיבר החשוב ביותר בגוף,
וידרוש יותר משאבים, כמו חמצן, מהכבד,
או שהריאה השמאלית יותר חשובה מהימנית ודורשת את רוב המשאבים בעצמה,
אתם תירקבו בתוך חודש.
חיות חיות בהרמוניה עם הסובבים אותן, לא בתחרות עמם.
לטבע יש דוגמאות לתחרות בתוכו,
אבל באיזורים שבהם מזון ומשאבים מצויים בשפע לחיות,
תגלו שהן לא נלחמות על מזון.
הטבע הוא סימביוטי, גם אנחנו חייבים להפוך להיות סימביוטים.
להיות בתחרות אחד עם השני ולנסות לשלוט בטבע או אחד בשני,
יבטיח את קצנו שלנו עצמנו.
הטבע, לעומת זאת, ימשיך הלאה בצורה טובה גם בלעדינו.
שאלה שאני שומע די הרבה, וזאת שאלה צודקת, היא
"מה אני אעשה בכלכלה מבוססת משאבים?"
היכן שאין הנחות מסורתיות של עבודה וכסף, מה אני אעשה?
זאת שאלה ברת תוקף,
כשאנו יכולים לנסות ולדמיין חלל ענק של התמדה היכן שפעם עמדה מערכת עבודה של 5-9 במקומה.
בצורה מוזרה, נשאלתי את השאלה הזאת על ידי חברים שלי שעובדים באמנות,
או שיש להם תחביבים יוצאי דופן, יקרים וצורכי זמן.
או על ידי נהגי מונית שהם מדענים חובבים.
מדוע אתם עובדים באמנות? מדוע יש לכם תחביבים?
מדוע אתם עושים טובות לאחרים? מדוע אתם תורמים לצדקה?
מדוע הגעתם לכאן הערב?
מדוע אתם עושים את כל הדברים הללו?
עשיתם את כל הדברים הללו בהיעדר הרצון להרוויח כסף,
במיוחד אם אתם עובדים באמנות.
כמה עוד תוכלו לעשות ללא המגבלות הכספיות שיש לכם עכשיו,
למרות שאתם עושים על אף ההגבלות?
בארצות נחשלות בהן אנשים הולכים שעות כדי להשיג מים,
אדם עשוי לדמיין ולחשוב,
"טוב אם הייתי יכול לסובב ברז ולהשיג את המים באופן מיידי ולא לבזבז 4 או 5 שעות ביום בלהגיע למים,
מה הייתי עושה עם הזמן העודף?"
זהו אותו סוג היגיון שנראה כי אנשים לא מסוגלים לעשות את קפיצת המחשבה לפיו.
זה קצת כמו להיות בתא כל חייכם, אתם יודעים, תא של 2 מטר על 2 מטר.
וכשמציעים לאסיר דרך החוצה מהתא שלו,
הוא פונה אז אליכם ושואל, "טוב, מה אני עושה עכשיו?"
נקודה קשורה לנושא: מה בדבר הנעה לעשות כל דבר
אם לא נכפים עליכם לחצים כלכליים ביסודו של דבר, כפי שקורה עכשיו?
מה יניע אותנו?
המניע שלכם למחזר לא מונע על ידי רווח, למעשה, זה בדיוק ההפך;
זה עולה לכם כסף וזמן, כשאתם רק מתחשבים בנסיעה למיכל הבקבוקים.
או ניקולה טסלה... המניע שלו ליצור עולם של אנרגיה חופשית בוודאי לא היה מונע על ידי רווח.
למעשה, ג'יי פי מורגן, הנדבן שלו, נאלץ לסגור את התוכנית הזאת
בגלל ההשפעה שיהיה לה על היכולת להרוויח מכך.
ומה בדבר זה?
העולם כתב אינציקלופדיה מתהווה, שגודלת ללא הרף
של 15 מיליון מאמרים ב-272 שפות בתוך 9 שנים.
לכסף אין שום קשר לזה,
חוץ משנגמר להם הכסף, בכל כמה זמן, והם חייבים לבקש ממך עוד,
על ידי פרסומות הבאנר הנפלאות הללו שאנו חשופים להן.
דמיינו איך ויקיפדיה תיראה אם הם לא יצטרכו להתמודד עם מגבלות כספיות;
אם כסף, פשוטו כמשעמו, לא היה שיקול.
דמיינו איך העולם היה נראה אם כסף לא היה שיקול.
יש לנו כבר מניע, והוא יותר מכסף.
מה שאנו מציעים, זה עולם בו מניע זה יוצב בקדמת הבמה.
בואו נישאר עם הדוגמא של ויקיפדיה.
מי מנהל את התשתית החברתית בכלכלה מבוססת משאבים?
והאם הם יכולים להשתלט עליה?
שתי שאלות גדולות ששואלים אותי המון, והן גם ברות תוקף,
בגלל שאנשים דואגים שמא הם יהיו נשלטים,
למרות שבאירוניה אנו חיים במערכת כזאת כרגע שבה אנו נשלטים בבירור,
ואנו מודאגים שאנו נהיה (נשלטים).
אני חושב שזה ממש מוזר, אבל זה בסדר.
זה מרגיש מעט ציני היום לחשוב בצורה כזאת, לחשוב שזה עשוי להיות נכון.
בליבה שלה, מערכת של כלכלה מבוססת משאבים, ממש כמו של ויקיפדיה,
דורשת מעט מאוד אנשים לתחזק חלקים כלשהם במערכת שכבר לא מתחזקים עצמם.
בעיקרון, תחזוקת מערכות.
האם אנשים אלו חזקים יותר מאלו שחיים ומשגשגים על המערכת
ללא קישור ישיר לסוגים כאלו של ממשקים?
האם הם יכולים להשתלט על המערכת?
ובכן, האם האנשים שמנהלים את ויקיפדיה בעלי עוצמה?
האם הם יכולים "להשתלט" על ויקיפדיה?
אין שום דבר להרוויח מניסיון להיות הבעלים או לשלוט בויקיפדיה.
זוהי מערכת חברתית, שמתנהלת על אף מנגנוני רווח וכוח.
מה שמועיל לכולנו, כולל לאלו שמתחזקים הבטים של התשתית,
ימנע מכולם, כולל מהמתחזקים הללו, להעמיד את המערכת בפני סיכון.
השאלה של אנשים "המשתלטים" על החברה נראית לא קשורה לנקודה למדי.
כרגע אנו חיים בסוג של חברה שניתן להשתלט עליה,
ומשתלטים עליה באופן קבוע אינטרסים תאגידיים, כוחות פוליטיים וקבוצות של בעלי הון.
זהו בדיוק מנגנון השליטה שנעדר
מכלכלה מבוססת משאבים באותה הדרך בה הוא נעדר מויקיפדיה
או כל משאב לא כספי דומה.
הנה שאלה טובה.
מי מחליט את ההחלטות בכלכלה מבוססת משאבים?
השאלה הזאת למעשה צריכה לעבור ניסוח מחדש.
זה לא מי מחליט את ההחלטות, אלא איך מגיעים להחלטות?
תפעול החברה הוא תהליך טכני.
ישנם מעט מאוד דברים שצריכים להיות "מוחלטים" על ידי דעתו של האדם.
תהליכים טכניים לא מוחלטים על ידכם אפילו עכשיו.
האם הצבעתם על תכונות מבניות של גשר?
האם אתם מצביעים על אלו חומרים ישמשו לבניית בתים?
האם אתם מצביעים על מנגנונים פנימיים או תכנונים של מכונות הדמיית תהודה מגנטית?
לא, בגלל שלרובנו, כולל אותי,
אין את הידע הדרוש להחליט החלטות גדולות כאלו.
אנו כבר מגיעים להחלטות הללו בהתבסס על המידע הזמין הטוב ביותר שיש לנו באותו הזמן.
אז מה עם, אתם יודעים, אנשים עצלנים?
אם אני עסוק בתפקיד תורם, או לא צורך יותר ממה שניתן,
לא יהיו אחרים שפשוט ישבו מסביב,
יחיו מפירות האדמה שהכלכלה מייצרת עכשיו ללא מחיר לפרט?
קודם כל, למה כשאנשים מדברים איתי על אנשים עצלנים,
אנשים עצלנים הם תמיד אנשים אחרים?
אני מגלה כי זהו דבר מעניין למדי.
ואם אתם מכירים אדם עצלן, מתי הוא הפך להיות עצלן?
זה היה ביום הולדת ה-20 שלו?
האם הוא היה עצלן כילד?
למי כאן יש פעוטים שסובלים מעצלנות כרונית?
מי כאן זוכר את היום בו הוא הפך לעצלן? לא, זה קרה במשך הזמן, נכון?
עצלנות איטית ומתגנבת מתמקמת לה.
אתה חוזר הביתה עייף מהעבודה, פותח בירה,
פותח את הטלוויזיה וצולל לתוך הספה.
עצלנות היא תוצר לוואי יעיל של החברה שלנו.
או שאנו מותשים מהעבודות שלנו,
לא מונעים על ידי חיי השגרה שכל כך הרבה מאיתנו נועדים לחיות,
מותנים על ידי פרסום לשבת ולצרוך,
או על ידי חוסר גמישות חברתית שיאפשר לנו לצאת ולעשות את הדברים שאנו רוצים לעשות.
בעולם של חופש אישי גדול בהרבה,
הנטיות הללו לעצלנות ייעלמו במידה ניכרת.
גם אם הן לא ייעלמו,
מערכת של שפע מופעל טכנולוגית
לא תסבול מהתנהגויות עצלניות כפי שהמערכת סובלת עכשיו.
הסרט של פיקסאר "וול-אי" דמיין עולם שבו כל העבודות הוחלפו (על ידי מכונות),
אבל האנשים היו עדיין צרכנים תאוותנים ואומללים.
שימו לב שבסרט הם ממש עזבו את כדור הארץ
כדי להיות לא יעילים ולא פורים לחלוטין בחלל.
האנשים לא השתנו בתוכם,
מנגנון התנהגות החברה לא השתנה.
כשטכנולוגיה תשתלט על יותר ויותר מהעבודות שלנו,
כך אנו חייבים להסתגל למשימות חדשות,
ולא להחליף בפשטות את המשימות הישנות בחלל ריק לחלוטין.
זהו שינוי שאנו תומכים בו.
ביחד עם עדכון הטכנולוגיה מצוי העדכון בהתנהגות שלנו;
הנטישה של צרכנות היתר וההתנהגות הפאסיבית שמודגשים כל כך עלי ידי "וול-אי."
אז, אם זה לא אנשים עצלנים, מה עם אנשים מסוכנים?
אנשים רעים?
ובכן, הנה משהו שייתכן ושמעתם בעבר:
אין כזה דבר אדם רע או רשע, כשלעצמו.
מלבד מהעובדה ששני המונחים הללו, רע ורשע, הינם מונחים ריקים מתוכן מהיסוד שעשויים להתכוון לכל דבר.
אנו תוצרת הסביבה שלנו.
אנשים שמבצעים פשעים נגד שאר האנושות,
בין אם זה אלימות, גניבה, פשע תאגידי,
הם תוצרת של חברה חולה שהמנגנון שלה מעודד,
מצריך, או מתגמל מעשים כאלו.
אם אתם לא מאמינים לכך,
אז מדוע לארצות מסויימות ישנם אחוזי פשיעה גבוהים יותר מלאחרות?
האם ישנם יותר "אנשים רעים" בארץ הזאת?
בוודאי שאם יש להאשים את טבע האדם, היו לנו נתוני פשיעה זהים לכל אורכו של העולם.
אנו לא מאשימים מכיוון שהמצבים, ההשפעות הסביבתיות, שונים בכל מיקום.
כל דבר מפער הכנסות, רמות זיהום, השפעות תקשורת חיוביות או שליליות,
ממש דרך מזג האוויר, משפיע על ההתנהגות שלנו.
זהו מבדק הכימיה האולטימטיבי של חוסן החברה.
אחוזי פשיעה גבוהים הם תסמינים או פגמים של המערכת.
כן, כרגע אנו מגיבים לפשע,
לא על ידי בדיקת ההתנהגות הלקויה כתסמין של המנגנון החברתי שלנו,
אלא על ידי האשמת הפרט וכליאתו,
יצירת יותר חוקים ובסופו של דבר יצירת חברה פחות גמישה ויותר רודנית,
שאז, בתורה, מזינה את אחוזי הפשיעה.
בתורן, החברות הרודניות הלא ליברליות מייצרות יותר פשע ואוכלוסיית כלא גדולה יותר.
פושעים ואסירים לשעבר נעצרים מלהיות בעלי חיים מוצלחים לאחר הכלא.
אף אחד לא רוצה להעסיק פושע.
קרוב לוודאי שהם לא קיבלו חינוך הולם מההתחלה, או שלא יכלו לקבל כזה לאחר מעשה.
פשעים אלימים יותר נפוצים בחברות עם חוסר שיוויון גדול יותר.
שקופית זו מגיעה מקרן השוויון שנמצאת ממש מדרום לנהר.
היא מראה את התיאום הברור בין חוסר שוויון למקרי רצח.
הסירו את גורם היסוד, חוסר שוויון, ומקרי הפשע ייפחתו גם הם.
סביבה משפחתית לחוצה, קריסת מערכת יחסית, ירי בבית הספר,
אלימות כנופיות, שוד בנקים, מרמה;
אחרי איזה מהנ"ל לא ניתן לעקוב בחזרה לריבוד חברתי
המבוסס על הכנסה, חמדנות או כוח הוצאה,
או היכולת להשיג יתרון שבהפרש כספי על אחרים.
אם תסירו מנגנונים שבסופו של דבר מעודדים התנהגות לקויה
ומתגמלים אינטרקציה אנושית לקויה, ההתנהגויות עצמן ייעלמו.
נכון לעכשיו, לא יישמנו שיטה שעשתה זאת מעולם.
בעיות נפשיות, ברובן, נובעות מסוגיות כספיות גם כן.
ניתן לעקוב אחר מחלות נפשיות שכמעט תמיד נובעות מחוסר שוויון סביבתי וכלכלי-חברתי.
שקופית זו מראה את התיאום בין מחלות נפשיות עם אי שוויון בהכנסות.
היא ממחישה נקודה זו בשפע עודף.
אי שוויון גדול יותר, שמסתייע על ידי אינטרס עצמי צר,
ההיגיון הפנימי של מערכת כספית ויתרון שבהפרש כספי ותחרות,
משפיעים באופן ישיר ושלילי על כולם באוכלוסיה, כולל אנשים עשירים.
בהתבסס על 30 שנות מחקר של קרן השוויון,
אם בריטניה היתה יותר שוויונית, היה לנו טוב יותר בתור אוכלוסיה.
לדוגמא, הראיות מציעות שאם נוריד מחצית מחוסר השוויון יהיו:
חצי מקרי רצח, מחלות נפשיות יופחתו בשני שליש,
השמנת יתר תופחת במחצית, כליאה תופחת ב-80%,
לידות של בני נוער יופחתו ב-80%, רמות של אמון יעלו ב-85%.
דמיינו כמה מעט פשע יהיה אם נממש בפועל שוויון אמיתי במדינה הזאת.
והיכן שיש שוויון ושותפות עולמית,
אתם מסוגלים לדמיין באיזו מהירות מלחמה תיעלם?
אז מה בדבר החוק?
הגבלות חוקיות קיימות בחברה שלנו כדי להגביל בעיות
שלא הצלחנו לפתור בעזרת אמצעים טכנולוגיים.
יש לנו חוקי נהיגה בשכרות בגלל שהמכוניות שלנו יתרסקו אם נהיה שיכורים מאחורי ההגה.
אבל אם נבנה מכוניות שלא מסוגלות להתנגש אחת בשניה באמצעות מערכת ניווט לוויינית,
ובאמצעות מטוטלת הבנויה לבסיס שמתקנת תנועה סיבובית,
חוקי נהיגה בשכרות יהפכו ללא רלוונטים. תוכל להשתכר לגמרי ולצאת ולנהוג.
זה יותר מאפשרי מבחינה טכנולוגית. אנו כבר טסים לירח בשלט רחוק.
אבל אנו לא עושים את זה כי זה "יקר מידי."
חברה הבנויה סביב משאבים, שוויון ויעילות
משמעותה היפטרות אוטומטית מעודף חוקים המשתייכים לפיננסים וכסף,
רכוש, פשע והתנהגויות חברתיות פוגעניות.
הרבה חוקים אינם סימן לחברה מתואמת היטב.
אלא הדגמה לפגמים המצויים בחברה.
חוקים מנסים לשים טלאים על חוסר היכולת לתפקד נכון בתוך החברה.
אולי... ואתם לא תאהבו את זה.
אולי אתם חושבים שאנו יכולים לפתור את הבעיות שלנו באמצעות פוליטיקה.
אנו לא תנועה פוליטית. אנו לא נעמוד בבחירות, בשני המובנים של זה, אני חושש.
למה זה כך?
מייקל רופרט אמר זאת בצורה הטובה ביותר כשהוא אמר שפוליטיקה היא כלכלה באמצעים אחרים.
פוליטיקה היא פשוט עוד תוצאה של כוח.
על מנת להיבחר, או אפילו לרוץ לבחירות, דורש סכום גדול של כסף כדי לאגור תמיכה.
ברגע שאתם חייבים לתורמים תאגידיים גדולים,
זה בלתי אפשרי פשוטו כמשמעו לממש שינוי אמיתי בחברה,
מכיוון שבקשות התומכים שלכם צריכות להיות ממומשות קודם כל.
הבקשות הללו תמיד באות לידי ביטוי כחוקים מועדפים ומדיניות כספית
שיועילו לאותם התורמים והתאגידים,
שההבטחה למלא בקשות אלו הינה הסיבה היחידה לתמיכה במפלגה שלך מלכתחילה.
למה פוליטיקאים מפרים הבטחות? האם זה בגלל שהם "אנשים רעים"?
לא הם לא.
פוליטיקאים לא קיימים כדי לשנות דברים, איך הם יוכלו?
הם גדלים, מותנים, מקודמים ומורשים על ידי המושגים החברתיים הממוסדים העכשוויים.
הם לא מומחים טכניים.
איך הם יוכלו לפתור את בעיות החברה, שהן טכניות?
רובם באים מרקע חוקי, שהוא תמרון סמנטי ולא יותר מכך.
הם לא מוסמכים לעשות שינויים.
אדם זה הוא כלכלן במקצועו.
בהתחשב בכך שהוא מונחל לחלוטין אל תוך מערכת כספית,
איך הוא עומד להביא לשינוי שהוא מבטיח?
אותו דבר עם כל פוליטיקאי אחר.
אנו לא יכולים להשיג שינוי ממושך, אמיתי ומשמעותי באמצעות פוליטיקה.
אנו צריכים להתקדם מעבר לפוליטיקה.
הסיבה הפשוטה היא שפוליטיקאים לא נמצאים שם כדי לחוקק שינוי אמיתי
לגורמים הבסיסיים והשורשיים של החברה.
כשהם כפויים במחזורי הצבעה קצרים ולחצים כלכליים,
אפילו "המנהיגים" הטובים, השווים והישרים ביותר חייבים לפעול בתוך המערכת.
הגיע הזמן לקחת את הצעד הבא באבולוציה החברתית שלנו.
הגיע הזמן להתפתח בדרך הרלוונטית היחידה,
דרך המושרשת בעולם האמיתי, דרך שהיא באמת אפשרית.
עקפנו את האמצעים הדרושים למנגנונים להתמודדות עם צמצום.
עקפנו את הצמצום בעצמו.
עקפנו את הצורך במלחמה, עוני ורווח בכל מחיר.
הגיע הזמן לנטוש את רעיונות החלוקה השקריים המבוססים על אמונה, דעה, שמועה, השערה,
וכל ההנחות היוצאות בזה.
בני אדם מדהימים.
על גבי הנקודה הכחולה הקטנטנה הזאת הגענו מהצורה הפשוטה ביותר של חיים אורגניים, כנגד כל הסיכויים,
למצב הנוכחי שלנו של תחכום ותודעה.
שמנו במבחן את כושר ההמצאה והיצירתיות שלנו כדי לייצר תוצאות מדהימות.
זה רק כסף כעת שמעקב אותנו.
אנו חייבים לא לתת לפגמים שלנו להמשיך את ההתפתחות שלנו שתהרוס את הדבר היקר ביותר שיש לנו...
את עצמנו.
אתם לא מצטרפים אלינו על ידי הצבעה עבורנו, אתם לא מצטרפים אלינו באגירת תמיכה.
אתם לא מצטרפים אלינו על ידי הרשמה לרשימת תפוצה.
ואתם לא מצטרפים אלינו על ידי קניית ספר, או חולצה או די וי די.
כפי שהוזכר קודם, כל המידע שאנו מפיצים מוצע בחינם ללא כסף.
ואתם בוודאי לא מצטרפים אלינו על ידי מתן תרומות. אנו לא נקבל אותן.
אתם מצטרפים אלינו פה למעלה, בראש שלכם.
אתם מצטרפים אלינו על ידי הבנת המגבלות ההגיוניות של אורח החיים העכשווי שלנו ועל ידי קריאה לדגם עולמי חדש.
כולנו מצטרפים על ידי הורדת המחסומים
שאנו כופים על עצמנו או שנכפו עלינו,
להתחבר מחדש לשאר חברי הגזע האנושי שמחכים בכל פינה.
תודה לכם.
(מחיאות כפיים)