Tip:
Highlight text to annotate it
X
-TEDx וינה- (X=אירוע TED מאורגן באופן עצמאי)
הי כולם! ברוכים הבאים. מה שלומכם היום? טוב?
כן? זה יום נפלא, לא?
ובכן, תנו לי לתקן זאת. אני הולך לדבר על עבודה.
האם אוכל לקבל בבקשה הרמה מהירה של הידיים? הרימו ידיים
אם אתם, או מישהו הקרוב אליכם, עובדים
באחד מהתחומים הבאים:
מה לגבי נהיגה: משאיות, הובלות, אוטובוסים, מוניות או כל דבר.
הרימו ידיכם. מה לגבי שרתים?
ניקוי בתים, קופאים או...
אף אחד? אף אחד לא מכיר מישהו שעובד... בסדר, טוב.
מזכירות, נדל"ן, חשבונאות, קימעונאות, ייצור, עיתונאות...
בסדר, בואו נגיד שזה בערך 70% מכם. טוב.
רובוטים יגנבו את עבודתכם.
צחוק, לעג, בוז.
כך ברכו אותי בממסד הכלכלי
לפני כארבע שנים, כאשר התחלתי לחשוב על דברים הללו.
באותו הזמן, עזרתי להתחיל אירגון שנקרא "תנועת צייטגייסט"
וחשבנו על דרכים להקים חברה טובה יותר
באותו זמן, איש לא לקח אותנו ברצינות, אך דברים השתנו עכשיו.
מה השתנה? ובכן, מעט מאוד אנשים צוחקים עכשיו.
ב-2009 מרטין פורד יצא עם [הספר] 'האורות במנהרה',
בו הוא מצייר תמונה של כלכלה העוברת אוטומציה (מיכון) מואצת:
המון עבודות מוחלפות על ידי מכונות,
ומעט מאוד משרות חדשות נוצרות.
ב-2011 שני כלכלנים מ-MIT מציגים במידה רבה את אותה התיזה
אז בואו נסתכל על הראיות לכך.
קודאק - פעם הענקית הבלתי מעורערת של תעשיית הצילום,
החזיקה ב-90% מהשוק בארה"ב ב-1976.
בשנת 1984 הם העסיקו 145,000 אנשים, וב-2012,
היה להם שווי נקי של מינוס מיליארד דולר כשהם פשטו את הרגל.
למה? - כי הם נכשלו בלחזות
את החשיבות של מגמה מעריכית כאשר מדובר בטכנולוגיה.
מצד שני, אינסטגרם, חברה לצילום דיגיטאלי,
באותה שנה (2012) העסיקה 13 עובדים;
והיא נמכרה לפייסבוק תמורת מילארד דולר.
זה קצת אירוני, כיון שקודאק היו חלוצים בצילום דיגיטאלי.
הם למעשה המציאו את המצלמה הדיגיטאלית הראשונה
כאשר הם יצאו לראשונה ב-1975 עם מצלמה דיגיטאלית של 0.01 מגה פיקסל
אבל הם חשבו שמדובר בצעצוע והם לא שמו לב.
אז זה מה שקורה עם גידול מעריכי: אנחנו לא שמים לב.
בואו נשחק משחק קטן, נהיה יותר אינטראקטיביים: זה נקרא "30 צעדים".
דמיינו שאני לוקח 30 צעדים לינאריים (קוויים): זה אחד, שניים, שלוש...
לאן אגיע אם אגיע ל-30?
בערך לסוף הבמה - בדיוק שם.
ועכשיו אם אקח 30 צעדים מעריכיים?(בחזקת 2) 2, 4, 8, 16 ...
לאן אני אגיע?
לאן? החוצה?
למעשה, אני אגיע לירח!
דרך אגב, זה לא קנה המידה. הירח הרבה יותר רחוק.
ובחזרה, ועדיין יהיו לי מספיק צעדים להקיף את כדור הארץ
עוד 8 פעמים!
זה מה שגידול מעריכי אומר. איך אני יודע זאת?
פשוט שאלתי את וולפרם אלפא (מחשבון פונקציות אינטרנטי).
פוקסקון - היא החברה הגדולה בעולם לייצור ציוד אלקטרוני.
הם מייצרים פחות או יותר כל דבר, אז אם יש לך משהו על ברכיך,
או בכיס, שעושה קולות, מהבהב ומנצנץ,
והוא ככל הנראה מצייץ כרגע, הם עשו את זה.
לא רק מוצרי אפל, הם עושים כל דבר.
זהו תאגיד בינלאומי ששווה 100 מיליארד $
ומעסיק 1.2 מיליון אנשים.
ומה הם עושים? הם ממכנים הכל, כמובן.
למעשה, הם בדרך להפעיל צבא של מיליון רובוטים
"כדי לקצץ בהוצאות העבודה, ולהגביר את היעילות".
חברת קנון עושה אותו הדבר, ותעבור אוטומציה מלאה בקרוב.
המון חברות הולכות בעקבותיהן.
עכשיו, מה אם וולמארט (חברת קמעונאות ענקית) תעשה זאת?
זהו התאגיד הבינלאומי הגדול בעולם, המעסיק 2.1 מיליון עובדים.
מה אם הם יעברו אוטומציה?
ובכן, הם לא יכולים, נכון? - אין להם את הטכנולוגיה לעשות זאת.
ובכן, הם בהחלט הולכים לעשות זאת. אמזון יודעת זאת היטב.
זהו גרף שנעשה על ידי עמית-מחבר, אנדרו מקפי מ-MIT.
אנחנו פחות או יותר מסכימים על האנליזה.
כמו שאתם רואים, רווחים והשקעות הולכים למעלה ולמעלה ולמעלה...
עבור השקעות תאגידיות ותאגידים בינלאומיים;
אבל הקו האדום, שהוא היחס בין התעסוקה לגודל האוכלוסייה
הולך למטה ולמטה ולמטה...
ושנינו מסכימים שכאשר מדובר באוטומציה,
עדיין לא ראינו כלום.
זוהי המכונית האוטונומית של גוגל.
אתם יודעים, המכונית העתידנית, שנוסעת בעצמה ללא נהג אנושי..
דרך אגב, זה מגניב כמו שזה נשמע.
אני הייתי בפנים. זה אני בנאס"א לפני מספר חודשים.
וזוהי חתיכת טכנולוגיה מגניבה. יש להם כל מיני חיישנים,
לייזרים, GPS, ואלגוריתמים של למידה עצמית.
נוסעת לבד. זה בטוח וטוב יותר מכל נהג אנושי, לא מתעייפת,
נוהגת לפי כללי הדרך, אף פעם לא מתרסקת,
לא עוברת על שום חוק בשום אופן.
היא פשוט עובדת, וטוב יותר מכל אדם.
הבעיה היא, ש-3.6 מיליון אנשים בארה"ב לבדה,
עובדים בתור נהגים. כלומר: הם נוהגים לפרנסתם.
זה 2.6% מהאוכלוסייה.
באוסטריה ובשאר אירופה יש מספרים דומים.
אני חושב שאנשים אלו אולי יושפעו מסוג זה של טכנולוגיה, אתם לא?
חשבונאות, מכירות, יצור, תרגום;
איש אינו בטוח.
עיתונאות. כמו שהוול-סטריט ג'ורנל ניסח זאת:
"תוכנה אוכלת את העולם"
מה נעשה?
האם נתייאש?
מה לגבי מיסוי הטכנולוגיה?
לאכוף יותר רגולציה?
אולי נעשה קצת רפורמות בחינוך?
למעשה, צריך למצוא איזו דרך מחוכמת למצוא עבודה לכולם!
זה מה שהאנשים הללו מציעים.
זה הלב של קמפיין הבחירות לנשיאות.
וזה נשמע סביר למדי
כמו שאומר הציטוט המפורסם של וולטייר:
עבודה מצילה אותנו מ-3 רעות: שיעמום, עבירות מוסר, ונזקקות.
הוא אמר זאת ב-1759
האם זהו אכן המצב היום, בחברה שלנו?
אני חושב שאולי אנחנו מחמיצים הזדמנות גדולה.
היה זה קונפוציוס שאמר:
בחר בעבודה שאתה אוהב, ולא תצטרך לעבוד יותר יום אחד בחייך.
מבריק. אני מסכים.
הבעיה:
למצוא עבודה שאתה אוהב, כזו שממלאת אותך,
ושמתיישבת עם אמות-המוסר שלך, בימינו,
אני לא יודע לגביכם, אבל זה די קשה.
למעשה, לפי דלויט שיפטינג
עד 80% מהאנשים שונאים את העבודה שלהם.
זה 4 מתוך 5, שמבלים את רוב זמנם המועיל,
בעשיית משהו שהם לא נהנים ממנו במיוחד.
עכשיו, ב-2012, עם סוג כזה של טכנולוגיה בקצות אצבעותינו,
האם זה לא עושה אתכם קצת
כועסים?
רק קצת?
אנחנו חיים בסוג של פרדוקס עבודה
כיון שאנחנו עובדים שעות ארוכות וקשות בעבודות שאנחנו שונאים,
כדי לקנות דברים שאנחנו לא צריכים,
ולהרשים אנשים שאנחנו לא אוהבים.
גאוני! [מחיאות כפיים]
אז אנו חייבים להתאים עצמנו למה שהכלכלה מאפשרת לנו לעשות,
והמציאות העצובה היא שרוב העבודות, למרב הצער, הן לא ממלאות,
והן לא יוצרות שום ערך לחברה.
ואני לא חושב שאני צריך לפרט אילו עבודות. אני חושב שאתם יודעים אילו.
דרך אגב, הן הולכות לעבור אוטומציה בקרוב מאוד,
ואני חושש, שעוד בימי חיינו.
אז, אכלנו אותה.
זהו הסוף של ההרצאה, ביי.
לא, אני חושב שישנו אור בקצה המנהרה, בגלל
שביליתי שנה בלחקור את הבעיה הזו,
ואני חושב שאולי פיצחתי אותה.
אולי גיליתי מה מטרת החיים.
עכשיו אני הולך לגלות לכם.
ממש עכשיו, ב-TEDx Vienna
האם תרצו לדעת?
בסדר, זה הולך כך:
מטרת החיים היא,
לתת לרובוטים לגנוב את עבודתכם
טוב בסדר, בואו נהיה רציניים. אני משער שאני לא יודע מה המטרה שלי,
ובטח לא מה המטרה שלכם, או של כל אחד אחר;
אל אני די בטוח מה מטרת החיים היא לא,
ומטרת החיים לא יכולה להיות לעבוד, לייצר
ולצרוך עוד ועוד ועוד.
אז, הנה רעיון רדיקאלי:
המטרה בעתיד היא להגיע לאבטלה מלאה, כדי שנוכל לשחק.
וזו הסיבה שעלינו להרוס את המערכת הפוליטית\כלכלית הנוכחית.
זוהי לא הצהרה קלה, בהתחשב בעובדה שהיא באה מסופר אגדי,
העתידן ארתור סי קלארק.
אני חושב שאנו חייבים להתרחק מהמחשבה הרווחת
שכולם חייבים להתפרנס.
זו עובדה היום שאחד מ-10,000 איש מספיק כדי ליצור פריצת דרך טכנולוגית
היכולה לתמוך בכולנו.
ולכן, הנוער של היום צודק בהחלט,
בהכירו בשטות המוחלטת של הפרנסה.
אנו ממשיכים להמציא משרות חדשות בגלל הרעיון השגוי הזה
שכל אחד חייב להיות מועסק בסוג כלשהו של עבודה מתישה,
מכיוון שלאור התיאוריה הדרווינסטית-מלתוסיאנית,
הם חייבים להצדיק את זכותם להתקיים.
ולכן, יש לנו מפקחים על מפקחים,
ואנשים המפתחים כלים למפקחים על מפקחים.
העסק האמיתי של האנשים צריך להיות: לחזור בחזרה לבית הספר,
ולחשוב על מה שהם חשבו עליו,
לפני שמישהו בא ואמר להם שעליהם להתפרנס.
אני יודע מה אתם חושבים-
אלו מילים נאיביות,
מילים של מוח צעיר, עיוור לסיבוך והמורכבות
של החברה והמערכת הכלכלית. זה אולי נכון.
מזל שאלו לא המילים שלי, אלא אלו של הגאון,
העתידן בקמינסטר פולר, בראיון לניו-יורק מגזין ב-1970.
טוב, כל זה נחמד; אבל עלינו להתמודד עם המציאות, נכון?
מחר עלינו ללכת לעבודה.
בעצם, מחר יום ראשון [יום מנוחה באירופה], אבל ביום שני עלינו לחזור לעבודה.
לקנות אוכל, לשלם שכר דירה, לשלם חשבונות. אנחנו לא יכולים פשוט לעזוב הכל.
ובכן, איך פותרים את הבעיה הזו עכשיו?
כמו שאמרתי, השקעתי שנים בלחקור את הבעיה הזו.
הנה התשובה הקצרה:
אין תשובה קצרה.
ולכן כתבתי ספר כדי להסביר זאת.
ביליתי את השנים האחרונות בנסיעות ל-20 מדינות,
הלכתי לנאס"א, למדתי באוניבסיטת הסינוגלריות [מכללה יוקרתית לחקר עתיד הטכנולוגיה]
ודיברתי עם המוחות המבריקים ביותר על הפלנטה
כדי לפתור את הבעיה הזו.
הסתבר שאנו צריכים תוכנית, ולא סתם תכנית.
אנו צריכים תוכנית רב-שנתית, המערבת המון אנשים
ולכל אחד יש תוכנית אחרת.
זה די מורכב, וזמני קצר.
ואנשי TED אמרו לי לשמור את זה פשוט
אז עשיתי תמונה של שתי אפשרויות לעתיד.
משמאל יש לנו
טכנולוגיה אקספוננציאליות (המתפתחת באופן מעריכי) ומשאבים מוגבלים
אני חושב שזו הנחה הגיונית לעשות.
תוסיפו לזה את הצורך בצמיחה ובעבודה תמורת הכנסה.
זה הבסיס לכל חברה היום.
עבורי, תוך מספר קטן של שנים זה שווה ל:
אבטלה אדירה, שינוי אקלים הרסני, דילדול משאבים,
רעב, אלימות עולמית, ומהומות אזרחיות.
לא כל כך נחמד.
מימין עדיין יש טכנולוגיה אקספוננציאלית, ומשאבים מוגבלים.
איננו יכולים לשנות זאת, אלא אם כן נשמיד את המין האנושי
או נשבור את חוקי הפיזיקה.
אך מה שנוכל לשנות, זה היחס שלנו, המטרות והמשמעות.
קוד פתוח, חדשנות של עשה-זאת-בעצמך, קהילות בנות קיימא.
אני חושב שזה יגדיר מחדש את המשמעות של העבודה.
על ידי ויתור על הרעיון של צמיחה אינסופית ועבודה כמקור הכנסה,
אנו יכולים להשתמש בכושר ההמצאה שלנו
במקום למציאת דרכים מתוחכמות לספק לכל אחד עבודה (אולי חסרת ערך),
אנו יכולים להשתמש באותה גאונות כדי לעבוד פחות, לקבל יותר זמן חופשי,
לחיות חיים ממלאים יותר,
להחזיר את האיזון של משאבי כדור הארץ, ובאופן כללי לקבל מערכת יותר עמידה.
אה-הא! אתה, אדוני, הינך טכנו-אוטופיסט!
אתה מאמין שטכנולוגיה תפתור כל דבר. זה מה שכולם אומרים לי.
להיפך!
אני מאמין שטכנולוגיה היא בסך הכל זרוע של המטרות שלנו.
הסתכלו חזרה על התמונה. אם אתם מקבלים את הרעיון
שיש לנו צרכים אינסופיים שדורשים עבודה אינסופית
וצמיחה אינסופית כדי לספק אותם (שדרך אגב, אינה אפשרית)
טכנולוגיה אקספוננציאלית (מעריכית), תעזור לכם להגיע לשם מהר יותר
לתוצאות הנוראיות הללו.
בסדר, אבל אנו חיים כך כבר אלפי שנים.
האם אנחנו אמורים פשוט לוותר על זה?
האם זה לא נוגד את טבע האדם?
ובכן,
היתה לנו עבדות אלפי שנים.
וויתרנו על זה.
אני מאמין שאנחנו בתחילתה של ציויליזציה חדשה,
אבל נוכל להתפתח כחברה רק אם אנו מוכנים לקבל
שחלק מהנחות-היסוד שרובנו מחזיקים בהן,
נהיה חייבים להשתחרר מהן.
טכנולוגיה מעולם לא נועדה על מנת להגדיל יצרנות וצמיחה
כדי שנוכל לעבוד שעות ארוכות יותר, בכל מקום על כל מכשיר.
זה טירוף.
היא נועדה לשפר את חיינו.
דרך אגב, זה לא חדש. אנשים מדברים על כך כבר שנים רבות.
אריסטו, לפני 2300 שנה אמר בדיוק אותו הדבר.
אז למה זה עוד לא קרה ב-2300 השנים שמאז?
אני מאמין שצריך למלא 3 תנאים
על מנת להשיג שינוי סוציאלי כולל:
אתה זקוק לחזון, למשאבים ולטכנולוגיה ע"מ להגשים את חלומך.
בעבר, היה לנו החזון והמשאבים,
אבל לא היתה לנו הטכנולוגיה.
עכשיו, יש לנו עדיין את המשאבים, לפחות בזמן הקרוב,
ובהחלט יש לנו את הטכנולוגיה, אבל איבדנו את הדרך.
אני מאמין שאנחנו נלחמים בקרב אבוד.
איננו יכולים לנצח את הטבע ומשאביו המוגבלים. אנו תלויים בטבע.
ובהחלט איננו יכולים לנצח נגד רובוטים
והאינטליגנציה הצומחת-מעריכית שלהם.
אבל אנחנו יכולים לנצח יחד איתם.
גבירותי ורבותי, אחים ואחיות, חברים:
יש לנו אתגרים רבים לפנינו כמין
ביניהם, שינוי האקלים המשתולל,
חוסר השוויון הגדל והאבטלה הגואה.
ואני מאמין שנוכל לפתור את כולם ועוד,
אם נשנה את החזון, את הפרספקטיבה ואת הפוקוס שלנו-
מה שמניע את חיינו.
ולכן, כתבתי את הספר הזה: "רובוטים יגזלו את עבודתכם,
אבל זה בסדר".
וזה יכול להיות יותר מ-"בסדר", זה יכול להיות נפלא.
אני מאמין שכל אדם הוא יצירת-מופת בלתי ניתנת לשיעור
מהרגע בו הוא נולד;
ואנו כמין
נועדנו לדברים גדולים; גדולים מכפי שנוכל לשער עכשיו.
עם מוחנו המוגבל,
ועבודת כפייה לצורך השרדות היא מכשול
שמונע מאיתנו להשיג את המטרות הללו.
מאז, התחלתי לתת נאומים והרצאות מסביב לעולם,
והקמתי ארגון עם שלושה אנשים יוצאים מהכלל
מנאס"א ואוניברסיטת הסינגולריות
שאני מקווה שיעודד אנשים לעשות בדיוק את זה,
להפוך את עולם החזון הזה למציאות.
לבטא את מיכלול הפוטנציאל הקוגניטיבי והאינטלקטואלי שלהם.
ואז הסתכלתי על עברי, והבנתי שאני בן 26,
כמעט 27...
אני מזדקן!
ואז אני מסתכל אל העתיד ורואה את זה
והייתי רוצה מאוד
ליצור עתיד שאוכל להתגאות בו,
עתיד שיום אחד, אוכל לגדל בו את ילדיי.
תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים).
תורגם ע"י תנועת צייטגייסט ישראל TZM.org.il
-TEDx וינה- (X=אירוע TED מאורגן באופן עצמאי�