Tip:
Highlight text to annotate it
X
זהר חדש מתחלת
ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור
שואל הקשיא, למה אמנם כתוב ויהי אור, הי' צריך להיות כתוב והי' אור
הוא מבאר אור שנברא ביום הראשון, ראה הקב"ה שאין רשעים ראויין להשתמש בהן, עמד וגנזן לצדיקים
צריכים להבין המדרש מהו הפירוש וכי לא ידע כביכול מתחילה שהרשעים לא יהיו ראויים להשתמש עם זה האור
אומר יהי אור, ואח"כ הצריך לראות שהרשעים אינם ראויין, והצריך לגנזו,
מהו הפירוש של זה
אתה שומע? (חוזר על הדברים בעברית) הזהר חדש אומר כתוב ויאמר אלקים יהי אור, ויהי אור. שואל, הי' טוב שהי'> (לא סיים דבריו)
למה כתוב ויהי אור. ואומר שלמדנו אור שנברא ביום הראשון, ראה הקב"ה שאין הרשעים ראויים להשתמש בהן.
לפיכך גנזו לצדיקים, ולפיכך נאמר ויהי אור. כתיב ויהי, ואח"כ גנזו
ויש להבין הדברים מהו הפירוש אחר ויהי אור ראה שהרשעים אינם ראויין להשתמש בהן, והי' צריך לגנוז אותו.
למה לא ברא תיכף לצדיקים ... ... אתה מבין את השאלה?
אלא הפשט הוא, התורה היא נצחיות
כבר ביארתי זאת שהתורה היא שמותיו של הקב"ה
כי כאשר האדם זוכה לדביקות בהשי"ת שנקרא השוואת הצורה
היא דומה לאבר שנפרד מגוף, ואח"כ נתחבר שוב עם הגוף
כמו כן הנשמה הי' נפרד מן הגוף (מדבר לפי המשל) מחמת הרצון לקבל, מחמת השינוי הצורה, וכאשר חזר שוב להסיר השינוי צורה, חזר וקיבל השוואת הצורה,
ממילא שוב נתדבק עם עצמותו יתברך כמו קודם שנברא
ממילא כיון ששוב נתדבק עם עצמותו יתברך, ממילא יודע כסדר המחשבות של אורו יתברך, ואלו המחשבות היא התורה
כך התורה מתחלת אצל המאמר יהי אור
בראשית ברא אלקים, ויאמר אלקים יהי אור
מהו הכוונה המאמר של יהי אור
אלא הפירוש היא, שהאור היא הכללות של כל התורה כולה
כל> (לא סיים דבריו) כמו למשל אבר שנפרד מגוף, שאבד את כל האור החיים, ונעשה מת, בחינת רשות בפני עצמו, אבר מת
וברגע שחזרו לדבק אותו אל הגוף, הגיע לו האור החיים מן הגוף
האור החיים של הגוף, זהו כל הכלללות מה שיש, זהו המחשבות של הגוף, הרצונות והצרכים, כל מה שיש בגוף נכלל במלות "אור החיים
כן נמי כל המדרגות שאך יש בתורה, הם נכללים בהמלה, בהשם אור
השם אור מורה, שכאשר הנשמה קיבל השוואת הצורה, הרי חזר שוב ונעשה דבוק בעצמותו יתברך, הרי תיכף קיבל האור החיים מן עצמותו יתברך. זהו הסוד מן האור
הענין היא כך, כי אמרנו, שענין הפירוד של הנשמה מהקב"ה, היא ע"י הרצון לקבל הידוע שבהנשמה. לפיכך, כשאדם עובד בתורה ומצוות לשמה
ומסיר הצורה של הרצון לקבל, נמצא מתדבק בעצמותו יתברך כמו שהי' מקודם שנברא.
ואמרנו שזה דומה לאבר שנפרד מן הגוף, ואח"כ בא רופא וחיברה בחזרה עם הגוף. וכמו שקודם שנפרד הי' האבר אחד עם הגוף,
שהי' יודע מחשבותיו של הגוף, וצרכיו הכל כמו האבר עם הגוף בעצמו, וכשנפרד נעשה מת
הוא פשוט אינו יודע כלום מה שיש בהגוף, מה שחושב הגוף, ואח"כ כאשר בא הרופא ודיבק האבר בהגוף, שוב יש לו אור החיים מן הגוף
ושוב יודע מחשבות של הגוף, מה שהמח חושב היד עושה, כי הוא אחד עם הגוף
כך הענין אם הנשמה חוזרת ומתדבקת עם עצמותו יתברך, יודע מחשבותיו של השי"ת, ומקבל אור החיים ממנו
ומחשבותיו של הקב"ה היא סוד רזי תורה טעמי תורה, והוא סוד כל התורה כולה, שהוא ... ... ..., כל התורה כולה היא
בחינת מחשבותיו של השי"ת, מה שהנשמה זוכה בעת שחוזרת ומתדבקת בעצמותו יתברך. כמקודם לכן
והשם אור, היא שם כוללת כל התורה, כמו אור החיים הכולל כל המחשבות, והצרכים, וההרגשות של הגוף
כך השם אור יורה, אף כשהנשמה מתדבקת עם עצמותו יתברך, תיכף קבלה את אור החיים של עצמותו יתברך
וזהו סוד ויאמר אלקים יהי אור. נמצא שהוא> (לא סיים דבריו) הכתוב הראשון> (לא סיים דבריו), כשהנשמה זכה להתדבק בעצמותו יתברך מקבל המאמר הזה של
יהי אור
מבין זה
ויש כאן ימין ושמאל. הימין היא ויאמר אלקים יהי אור. זהו בחינת ימין. ויהי אור זהו בחינת השמאל. כבר ידעת החילוק שבין הימין והשמאל
הימין היא בחינת השוואת הצורה לגמרי, זאת אומרת להשפיע ולא לקבל כלום. זה מורה בחינת> (לא גמר מלותיו), כמו שהאדם אינו חושב כלום על עצמו
על מציאות עצמו, כך אין לו שום ... .... מציאות הבורא יתברך
זה יורה השוואת הצורה, כי אין כאן בחינת כלי קבלה לגמרי, רק להשפיע
ויהי אור היא בחינת כלי קבלה, כבר באה האור התלבשות בהאדם. ואז נאמר ויהי אור
טרם התלבשות כשעדיין אין לו כלל כלי קבלה, שהיא בחינת קו ימין, זהו יהי אור
יהי אור היא בחינת עתיד, יהי', אבל לא קיבל. ויהי אור היא בחינת הוה(?) שכבר קיבל
למה, מפני שהיא קו שמאל, שקו שמאל היא בחינת ידיעה ובחינת קבלה... אם כן, יהי אור ויהי אור, היא ימין ושמאל
כבר שמעת זה? [תלמיד] - כן
אם כן יש שאלה. כי אחר שהאדם בא להשוואת הצורה ונסתלק לגמרי מן הקבלה והידיעה והיא כולה אמונה השפעה
אם כן איך יבוא> (לא סיים דבריו), איך יתהפך לו הקו שעבר, הכתוב ויהי אור. היא היפך מבחינת הקו ימין.
אלא האמת היא, שזהו היא ענין האור בעצמו, שאחר שהאדם נסתלק מן הקליפות מבחינת הנשפע(?) וקיבל האור מעצמותו יתברך
אי אפשר שלא יפסיק את הידיעה השלימה בהכל, שזה בעצמו ענין הידיעה
לפיכך אחר שמפסיק האור, נאמר ויהי אור, שהתלבש בו, והשיג אותו. אם כן> (לא סיים דבריו), אבל אע"פ שהאדם זכה לגמרי להשוואת הצורה
ואין לו שום רצון בעצמו, רק בחינת אמונה, השפעה, עכ"ז אי אפשר לטהר כל הניצוצין שלו, הקו ימין אי אפשר לתקן את כל הניצוצות של האדם
כי האדם מעורב מניצוצין של הצדיקים, וניצוצין של הרשעים
ניצוצין של צדיקים, יש להם הסתפקות באמונה, הסתפקות בהשפעה. אבל בניצוצין של הרשעים, אין להם שום הסתפקות לא באמונה ולא בהשפעה
הם צריכים לידיעה וקבלה. ולפיכך אע"פ שנתדבק האדם לגמרי בהשוואת הצורה להקב"ה, נשארה מספר ניצוצין שלא נתקרבו כלום מחמת זה
ולפיכך כשנאמר ויהי אור, שהאור בא לכלי קבלה, נמצא ממילא שגם הניצוצין של הרשעים נתתקנו לגמרי. מבחינת יהי אור הי' התיקון רק לבחינת ניצוצין של צדיקים
אבל מבחינת ויהי אור נעשה התיקון גם לניצוצין של הרשעים. כי הוא אור שלהם ממש. אבל באמת אין הם יכולין להשתמש בו
מהו הטעם שאין הם יכולים להשתמש בו, כי בשלמא הצדיקים, שהם בחינת קו ימין, שזכו לבחינת קו ימין לגמרי
ובחינת אור של השמאל היא אצלם בחינת, בחינת> (לא גמר מילותיו), כמו שביארתי בחינת איזהו גיבור, בחינת נאכל על השובע
כמו שביארתי כמה פעמים. נמצא שאפשר שב' האורות יתייחדו ביחד, זה היא, הימין היא העיקר, וזה היא בחינת הרווחה בעלמא
אבל לא כן ניצוצין של הרשעים, שהם אינם רוצים באמונה ובהשפעה, רק הקבלה והידיעה
נמצא בעוד הרגע שהמשיך בתוך ההתלבשות את הג"ר, כבתו הניצוצין של הרשעים, כיון שהמשיכו אותם ..., דכיון שהמשיכו אותם... נמצא שהם פגמו בהאמונה
כי הם ביררו (?) את הקבלה והידיעה, ופגמו בהשפעה. (חסר ההמשך, וחבל על דאבדין)
[ענין חדש: שם אות ב]
האויר, אותו האור חזר אחר שיצאה הי' מאויר. נמצא שויהי אור, אין זה אור חדש, אלא אור שכבר הי'. אלא שנתמעט מחמת עליית היוד
וכיון שיצאה היוד נתקיימה האור
תלמיד: אנחנו אומרים שבהכנסת היוד באויר יצא קו ימין ואחר כך זה נעשה שמאל? שבעליית היוד לבינה זה קו ימין, ואח"כ היא בחינת השורק וקו שמאל
רבינו: הע
תלמיד: לא ... ... ... האור
רבינו: למה לא?
תלמיד: אנחנו אומרים שבעליית היוד
רבינו: אבל קודם עליית היוד לאויר, הי' בבינה ג"ר
תלמיד: כן
הי' בינה נרנח"י. ואח"כ שעלתה המלכות לבינה, יצאו בינה ותו"מ ונתמעט האור לאויר. לנפש רוח. רק חסר מה, חסר חי', נשמה חי' יחידה
ולמה חסר, מפני שהיוד ... המאציל, נשלמו הספירות נשלמו ה' כלים, אז נתלבשו שוב ה' אורות נרנח"י
נמצא שנשמה חי' יחידה שחזרו ב"ויהי אור", הם אותם נשמה חי' יחידה שנתמעטו, ע"י עליית היוד לאויר
לא כך?
תלמיד: כן נכון
רבינו: אז מה אתה שואל?
אני שאלתי, זה כלפי התחתונים בטח. עליית המלכות עושה קו ימין, וירידת המלכות עושה קו שמאל... חירק... שורק, זה כלפי התחתונים?
רבינו: איני יודע
החיריק היא נפש רוח, למה החיריק נפש רוח, מחמת האור שנכנס לבינה, תחת כתר וחכמה, ובינה ותו"מ נפלו לחוץ, נשאר ב' כלים כתר וחכמה
ועל כן נעשה קו ימין מכתר וחכמה באורות דנפש רוח. וחסר נשמה חי' ויחידה דכלים, ובינה ותו"מ דאורות. זהו קו ימין
אח"כ בקו שמאל, ויהי אור..., ויצאה היוד מאויר. וחזרו בינה ותו"מ ונתדבקו בכתר וחכמה. ושוב נעשו חמשה כלים, ושוב נתלבשו חמשה אורות נרנח"י
א"כ יש בקו שמאל, יש ג' אורות, נשמה חי' יחידה. וג כלים בינה ותו"מ. אבל הם היו טרם שעלתה היוד לבינה טרם שנעשה החיריק ג"כ היו הבינה ותו"מ
נמצא שהם אור שכבר היה
עכשיו אתה מבין?
תלמיד: כן אני מבין שהשינויים חיריק ושיריק הם כלפי התחתונים
לא, כלפי זה> (לא סיים דבריו), הכל היא כלפי התחתונים
תלמיד שני: כל החידוש היא רק וכו'
רבינו: רק כלפי התחתונים
תלמיד שני: רק כלפי זו"ן. כל החידוש ... אבל בבינה אין שום חידוש
רבינו: אור שכבר הי', זה מלה אחד, הוא רוצה לדייק שאין כאן אור חדש, אלא אותו האור שנתמעט מחמת כניסת היוד לאויר, (תיקן דבריו) לאור
אותו האור חזר עכשיו אחר היציאת היוד מאור. לא משהו יותר
תלמיד שני: נתמעטו
רבינו: מה?
למדנו שבכניסת היוד לאויר, ימין(?), אח"כ נתמעטו, בינה ותו"מ, ז"ת דבינה נתמעטו עכשיו הם חוזרים ומקבלים אור
על מי קאי "אור שכבר הי'", למי מכוונים?האם הג"ר?, האם ממסך ולמעלה הכוונה אור שכבר הי', שנתמעטו, האם הכוונה וכו'?
תלמיד שלישי: האם הכוונה לבינה, או הכוונה לזו"ן
תלמיד שני: בחזרה
רבינו: מדברים כאן אצל בינה עכשיו, לא אצל זו"ן
תלמיד שני: הוא ג"כ, הוא ג"כ
רבינו: ויאמר אלקים הכוונה בינה
תלמיד שני: אנו לומדים שקו ימין לא מתבטל, והם אח"פ דעלי', הרי שוב אינו האור ... ..., נמצא שמתחילה היא אור אחר, ועכשיו אור אחר?
רבינו: אבל, זהו דבר בפני עצמו, שאינו האור שהי', גם זה אינו לגמרי, הוא רק רוצה למעט שהרי כאן האור הקדום, אותו האור שבתחילה שנלקח מקודם, כאן חזר
לבוא. שאל אותו, האם לא חזר לגמרי, בודאי לא, הלא הג"ר ג"כ נתבטלו
תלמיד שני: מה כוונת הדבר?]
אור שכבר הי' אין הפירוש שכל האור מה שהי' חזר בשלימות, אין כך הפירוש. אלא מה שחזר כבר היה
תלמיד שלישי: אצל מי כן מדברים?
רבינו לא מגיב להשאלה אלא ממשיך: אבל חזר רק ו"ק דחכמה, ולא כל החכמה. ומקודם לכן הי' כל החכמה
עכשיו שחזר, נתמעטו הג"ר דשמאל, ולא נשארו רק הו"ק דשמאל, א"כ לא חזר כולו
אבל אין הפירוש (לא סיים דבריו), אור שכבר הי' פירוש שמה שנאמר ויהי אור, אותו האור שנעשה, זהו החלק שיש ב"ויהי אור", זה החלק כבר הי'. אין זה חסרון
תלמיד שני: היינו, כיון שהוא מספר לנו חידוש, אצל זו"ן אין שום חידוש?
רבינו: ויהי אור, המלים ויהי אור, היא רק אותו האור שנתמעט מחמת כניסת היוד. אותו האור חזר לאחר היציאה
תלמיד שלישי: אין מדברים מזו"ן
רבינו: לא מדברים משום תיקונים, מדברים מן אור הבינה, יהי אור הלא היא ..., שעלתה לאבא ואמא
תלמיד רביעי: לכאורה ר' יצחק וכו'
רבינו: לא מדברים משום תיקונים, מדברים מן אור הבינה, יהי אור הלא היא ..., שעלתה לאבא ואמא, ויהי אור שוב פירושו אורות דאבא ואמא
תלמיד רביעי: ר' יצחק, ר' יצחק הלא כן מדבר מזו"ן, אבל ר' יהודא אינו מדבר מזו"ן, ר' יהודא מדבר מאור שכבר הי', מבינה בעצמה
רבינו: הכל נלמד בזו"ן, זו"ן עם בינה ביחד. הפסוק הוא לומד אצל זו"ן, אבל מתחילים עם אלקים. אלקים היא בינה. מדברים מן אור הבינה
אלקים, "יהי" היא יוד ק"א, אינו מדבר מזו"ן, הלא אני מדבר מיוד ק"א. מאבא ואמא. מבינה
תלמיד רביעי: אור שכבר הי', הלא בזו"ן הלא לא היתה?
אבל הלא אני מדבר מן בינה. המלה יהי נתמעטה חלק אור, אצל המאמר ויהי חזר לבוא החלק שמקודם נתמעטה. מדובר בדרך כלל
איני מבין.. ... הכל פשוט
אותו האור> (לא סיים דבריו), לעיל אמר שהיוד שנכנסה ביוד ק"א נתמעטה האור. לכן ויהי היא אור שכבר היה
אותו האור שמקודם נתמעטה חזר לבוא. עכ"ז אין הכוונה לגמרי, אלא כמה שיש הרי היא האור הקדום
וכד אסתכל קב"ה באינון דרין דרשיעיא, דלא יתחזון לההוא נהורא, גניז לי
כשהקב"ה ראה שהרשעים אינם ראויים לאותו האור, גנז האור
הה"ד וימנע מרשעים אורם. ולמאן גניז לי', לצדיקיא. (החסיר בטעות המלים "לצדיקיא דוקא"), כמה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה
כבר ביארתי זה, ב... ביארתי זה. אבל בקיצור היא, שהקב"ה היא קו האמצעי, וכיון שיצא הקו האמצ' (תיקן עצמו) קו השמאל, בויהי אור
אז רצו הרשעים להמשיך האור ממעלה למטה. וכיון שראה הקב"ה שהם אינם ראויים לזה, אז מיעט הקו שמאל, ובתחילה מיעט אותו לגמרי
במנעולא, אבל אח"כ המתיק (?) המנעולא במפתחא, ויצא הו"ק דשמאל. וזהו שאומר, שענין הגניזה היא מה שהמשיך המנעולא, וגנז האור מן הרשעים
כמה דכתיב> (לא סיים דבריו), למאן גניז לי', לצדיקיא, שהצדיקים ימשכו אח"כ ו"ק דשמאל. הה"ד וימנע מרשעים אורם
מהו אורם. הם הממעלה למטה כמו שהרשעים רוצים. ולמאן גניז לי', לצדיקיא, לצדיקיא דוקא, כמה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה
ויאמר אלקים יהי אור, הה"ד מי העיר ממזרח. המאמר הזה היא מוסגר, אינו שייך כאן. או שצריך לכתוב בתחילה. או מאמר(?) באמצע הדברים
אבל הפירוש היא. יהי אור הפירוש היא הדא הוא דכתיב מי העיר ממזרח. קודם לכן (ר"ל באות א') אמר יהי אור הפירוש היא דעקרן קב"ה להני נטיען
זאת אומרת שהיוד עלתה להיוד ק"א, ונעשה מן אור אויר. ומזה נמתקו הזו"ן שיכולים, שיוכלו לקבל מוחין
שהיוד שלבסוף היא היוד שעלתה למעלה
וכאן מרמז כי ע"י היוד> (תיקן דבריו) כי ע"י המלכות עלתה לבינה, נחלקה השם אלקים, למ"י אל"ה. נמצא בשעה שאמר יהי אור נחלקה השם אלקים
אל"ה נפלו למטה, ומ"י נשארה בקו ימין. נמצא שיהי אור היא בחינת מ"י, זהו שאומר הה"ד מי העיר ממזרח, ש"יהי אור" היינו השם מ"י
מבין זה?
תלמיד חמישי: אלקים נחלקה
רבינו: מה?
תלמיד חמישי: התחלקות השם אלקים וכו'
רבינו: השם מ"י, החצי של השם אלקים שנקרא מ"י, התחיל עכשיו להאיר עד כה לא הי' שום מקום לההארה של מ"י, אבל עכשיו עם המלה יהי, נעשה מקום לשם
מ"י. על זה הוא אומר הה"ד מי העיר ממזרח
תלמיד רביעי: במה היא משונה ממה שלמד לעיל?
רבינו: לעיל למד אצל יהי גופא, שפירושו שנעשה שם אלקים
תלמיד רביעי: הוא רוצה לומר שהיתה היוד נכנס באויר
זהו אותו הדבר, אותו הדבר, והחילוק אינו אלא בביאור, שכאן הוא אומר הה"ד מי העיר ממזרח, שעכשיו התחילה להאיר החצי שם אלקים, מ"י
תלמיד רביעי: מהו הקשר "ממזרח"?
רבינו: התחיל להאיר, כי השם הזה נמצא, מאיר בעיקר ממזרח, מקו האמצעי
אות ד'
וירא אלקים את האור כי טוב, מה ראה. הפירוש היא כך, עד כאן ביאר קו ימין, קו ימין ביאר ביהי אור, וכך ביאר קו שמאל ויהי אור. והיא חסד וגבורה
אח"כ מפרש, בא לבאר אור השלישי שהיא בחינת תפארת, וירא אלקים את האור. הוא מתחיל, הוא מתחיל, בכד אסתכל קב"ה באינון דרין דרשיעיא
מהו "אסתכל קב"ה" היינו קו האמצעי. ועל זה הוא אומר על זה אומר הה"ד מי העיר ממזרח, גם(?) כי מזרח היא קו האמצעי
וממשיך וירא אלקים את האור כי טוב, מה ראה, מה ראה הקו האמצעי, זאגט ער [אומר] ראה (החסיר המלים אמר ר' חייא כדקא אמרן) בעובדיהון דרשיעיא וגניז לי
על זה אומר וירא, ראה שהרשעים אינם כדאיים לאור הזה
ר' אבא אמר, ר' אבא מבאר וירא אלקים את האור כי טוב לגנוז אותו, ראה שטוב לגנוז האור. דכתיב (גרס נוסח זו) וירא אלקים את האור כי טוב
מהו הפירוש, למה טוב הוא לגנוז אותו, כיון דלא אשתכח בי' ריתחא. כי כשיגנוז את הקו שמאל, וישייר הקו ימין, אז לא יהי' דינים בקו ימין
כי כשממעט הקו שמאל, ומתקן הקו הימין, לא יהי' דינים בקו ימין. וזהו הפירוש וירא אלקים את האור כי טוב, כי טוב לגנוז אותו, כדי שלא יהיו בו דינים
כי כל זמן שלא גנז את הג"ר דשמאל היו בו דינים, אבל עכשיו שגנז אותו –
תלמיד שני: לא היו בו דינים?!
רבינו: הא?
תלמיד שני: לא היו?!
רבינו: מה?
תלמיד שני: שלא יהיו בו דינים, אצל מי לא יהי' שום דינים?
רבינו: בתוך המדרגה כאשר> (לא סיים דבריו), טרם שנעשה יחוד של ימין ושמאל, הלא הי' מדרג',> (תיקן דבריו) הלא הי' מחלוקת מימין ושמאל, היו דינים
עכשיו שגנז אותו, וייחד השאר(?) ימין ושמאל, נתבטלו הדינים. שבזה נאמר כי טוב, דלא אשתכח בי' ריתחא
תלמיד שני: הלא אנו לומדים, הענין של גניזה הלא אנו לומדים הג"ר, עוד טרם הקו שמאל אנו לומדים מן הגניזה כנגד וכו'
רבינו: הגניזה היא ג"ר דשמאל
תלמיד שני: כנגד וכו'
רבינו: על זה בעיקר קאי הגניזה
תלמיד שני: אבל כמו שלומדים תמיד וכו'
רבינו: אין לומדים שום ... בפרטיות(?)
תלמיד שני: הג"ר דשמאל של הקו האמצעי תיקון המנעולא. תיקון קו המצעי קאי וכו'
רבינו: הלא הם שתי פעולות?]
תלמיד שני: הלא כנגד הקו האמצעי קאי וכו'
רבינו: גניזה קאי על המנעולא עם המפתחא ביחד. אינו מדבר כאן אודות פרטים, הזהר, הפרטים אני עושה ... הזהר מדבר בדרך כלל, הולכים שניהם ביחד
כי טוב לגנוז אותו קאי בעיקר על הג"ר, אבל האמת הוא שקאי לגמרי. כלפי הרשעים נחשב כל האור לנגנז
כלפי הרשעים נחשב כל האור לנגנז. כיון שהם אינם יכולים לקבל אלא מג"ר ולא מו"ק. משא"כ אצל הצדיקים אינו נגנז, כי הם יכולים לקבל ו"ק
מבין?
וירא אלקים את האור דלא אשתכח בי' ריתחא. כתיב הכא כי טוב, וכתיב התם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל
מה שם הפירוש כי טוב בעיני ה' שלא יהיו בו דינים, כך כי טוב שכתוב כאן, פירוש שאין שם דינים
וסיפי' דקרא אוכח, דכתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. מהו הפירוש ויבדל, שהבדיל שקו, שהאור של קו ימין יאיר מלמעלה למטה, וקו שמאל לא יאיר למטה
ובזה נעשה הבדל בין ימין לשמאל. שע"י הבדל הזה יכול, ייחד את שניהם. ובגין כך, משום ההבדל הזה שהשמאל לא יאיר אלא ממטה למעלה
לא אשתכח בי' ריתחא. ואע"ג דשתיף לון קב"ה כחדא. ואע"ג שנעשה אח"כ, הימין ושמאל נעשה אחד
עכ"ז צריכא ... אלא כיון שעשה ההבדל הזה שהחושך הזה לא יאיר ממעלה למטה אלא ממטה למעלה, על כן לא אשתכח בי' ריתחא
נו מבין?
תלמיד ראשון: כן. שאלה ששאלתי ...
רבינו: נא
תלמיד ראשון: שאנחנו אומרים שעלה המלכות לבינה, ויצא קו ימין ..., ואח"כ כשירדה וכו'. נכון?
רבינו: כן
תלמיד ראשון: כשירדה היוד ... ... שורק
רבינו: כן
תלמיד ראשון: איך אפשר זה? אם נתרץ שזה כלפי התחתונים, אני חושב שזה מוסבר .... .... מה יכולים לתרץ
רבינו: מה?
תלמיד ראשון: אם כלפי התחתונים וכו'
רבינו: הכל כלפי התחתונים
תלמיד ראשון: זה, זה אפשר, אז זה מתורץ, אחרת איך אפשר לתרץ השאלה, כי אותו האור זה ימין או שמאל?
רבינו: אותו האור
תלמיד ראשון: זה הוא ימין, או שמאל?
רבינו: הימין היא האור שנתמעט. ומזה אין דיבור, זה אינו חסר במדרגה, לא על זה נאמר ויהי אור. ויהי אור נאמר על זה שנחסר ע"י המאמר יהי אור
זה, כיון שאמר יהי אור נחסרו הג"ר, ובהמלה ויהי אור שוב באו הג"ר שנחסרו מקודם לו. הוא אינו מדבר מן הימין ושמאל, אלא מדבר מהאור שנחסר מחמת הדיבור
תלמיד ראשון: עכשיו זה מובן
כמה מאוחר השעה?
עשר דקות אחר שמונה
לומדים בלי ספרים. כאשר לומדים עם הספרים ג"כ לא מבינים כל כך טוב. אבל כאשר לומדים בלי ספרים
(התלמיד הראה לו הערה בתוך אחד מן הפירושים, בכדי שיסביר רבינו לו ההערה)
רבינו: הקטע הזה?
היא פשוט. שהמי העיר ממזרח לא אתי כל כך שפיר
היינו באמצע, באמצע הקו האמצעי
תלמיד חמישי: הפסוק, הפסוק
רבינו: לא, מדגיש כאן איזה דבר, כיון שכאן מקומו הרי הוא מכוון לדבר אחרת רצה לומר שהמי אין לו קיום אלא ע"י הקו האמצעי, כי כאשר יוצא הויהי אור, הרי נעשה
מחלוקת מימין ושמאל, הרי אין לו אל היהי אור שום קיום. הימין, המ"י בעצמו אין לו קיום
אבל אחר כך שראה שאין הרשעים כדאיים להשתמש בהן, וגנז את האור, הנה אז נתקיימה המ"י
ייחד הימין והשמאל, והמ"י נתקיימה
זהו הסוד "מ"י העיר", ממזרח. ע"י מזרח נתגלה השם מ"י. אבל השם אל"ה גם כן נתגלה, אבל רק בבחינת ו"ק, אבל מ"י נתגלה לגמרי
תלמיש שני: איך מפרשים את המ"י, מקודם הלא הי' לו בחינת חסדים? ... בשעה שיצא הקו שמאל. וקיבל שלימות ממזרח, ע"י הקו האמצעי הלא קיבל מיעוט?
רבינו: בודאי קיבל שלימות, מקודם הי' חסרון
תלמיד חמישי: העיר הלא פירושו "הי' מערער", קלקל אותו הדבר
רבינו: (צוחק) מי הגיד לך הפירוש הזה, פירוש חדש שהי' מערער, מערער היא לשון גמרא ולא לשון תורה
תלמיד חמישי: ערו ערו עד היסוד בה
רבינו: היכן?
תלמיד חמישי: ערו ערו עד היסוד בה
רבינו: ערו ערו היא מלה אחר. שם היא ערו וכאן היא עיר. שם השורש ערה ע' ר' ה'. וכאן היא שורש ע' ו' ר'. זהו מן "התעוררות", וזה הוא מן "שברון".
אמת כן? שתי פעלים
העיר פירושו הוא נתעורר
אעירה השחר
עד יערה עלינו רוח ממרום
תלמיד ההוא: שם הרי הפירוש יערה "לשפוך
רבינו: אה? לשפוך היא פירוש נפרדת, לשפוך היא דבר נפרד, שורש נפרד
תלמיד שני: לשפוך נכתב בלי, בלי
רבינו: תאמר לי מלה, תזכור לי הבנין, מהו הבנין של לשפוך?
תלמיד חמישי: עירוי, עירוי