Tip:
Highlight text to annotate it
X
לואיס: זה בסדר? אמא: כן...
אמא: עכשיו תאכל את הניוקי תמנון שלך
לואיס: טוב אמא, בסדר...
לואיס: התמנון הזה לא אמיתי, נכון? אמא: לא.
לואיס: אז בסדר... הוא לא מדבר ואין לו ראש, נכון?
אמא: אין לו ראש. אלו הן רק חתיכות הרגליים הקטנות של התמנון
לואיס: אה? אבל... הראש שלו בתוך הים?
אמא: הוא נמצא בשוק הדגים.
לואיס: האיש חתך אותו...? ככה...?
אמא: כן.
לואיס: למה?
אמא: כדי שנוכל לאכול אותו. אחרת היינו צריכים לבלוע את כולו.
לואיס: אבל למה...?
אמא: כדי שנוכל לאכול אותו, אהובי, כמו שקוצצים פרה, וקוצצים תרנגולת...
לואיס: אה... התרנגולת. לא. אף אחד לא אוכל תרנגולת.
אמא: אף אחד לא אוכל תרנגולת? לואיס: לא... הן חיות!
אמא: באמת? לואיס: כן!
אמא: אז בוא נאכל את הניוקי? תאכל את תפוח האדמה במקום?
לואיס: אהה. רק את התפוח אדמה ורק את האורז.
אמא: טוב... לואיס: תמנונים הם חיות...
אמא: בסדר. לואיס: כולם חיות...
לואיס: דגים הם חיות...
לואיס: תמנונים הם חיות...
לואיס: תרנגולות הן חיות...
לואיס: פרות הן חיות...
לואיס: חזירים הם חיות...
אמא: כן...
לואיס: אז... כשאנחנו אוכלים חיות הן מתות!
אמא: אה... כן.
לואיס: למה...? אמא: כדי שנוכל לאכול. אהובי. לואיס: למה... הן מתות?
לואיס: אני לא אוהב שהן מתות...
לואיס: אני אוהב שהן נשארות עומדות.
אמא: טוב. בסדר. אז אנחנו לא הולכים לאכול את זה יותר, טוב?
לואיס: טוב!
לואיס: החיות האלה... צריך לדאוג להן... ולא לאכול אותן!
אמא: אתה צודק, בן. אז תאכל את תפוח האדמה והאורז
לואיס: בסדר... למה את בוכה?
אמא: אני לא בוכה... אני רק מתרגשת ממך.
לואיס: אני עושה משהו יפה.
אמא: תאכל... לא צריך לאכול את התמנון בסדר?
לואיס: בסדר!