Tip:
Highlight text to annotate it
X
לא זו הסיבה שבגללה אנחנו... סליחה, מיכה, בדיוק על זה
רצינו לדבר. מי אתן?
אני רותם. ואני אפרת.
המח"ט? אני חושבת שפעם אחת צריך
לתת גם לנו, הילדים של הצנחנים, להגיד משהו.
אל תשכח, מילואים עושה כל המשפחה.
המח"ט – זה באישור כל העניין הזה?
בבקשה. אז ככה
בכל פעם כשמגיעה מעטפה ירוקה אמא זועקת
״ עוד פעם מילואים? אבל רק עכשיו חזרת!״
ו״ תגיד לי לצה"ל לא נמאס כבר ממך"
והיא אומרת גם "שהצבא ישלח חייל סדיר שיחליף
אותך ויוריד את הזבל במקומך
בזמן שאתה במילואים". ואז מגיע היום בו אבא לובש
מדים ועוד פעם יוצא למילואים.
וכולנו מתייצבים ליד הדלת אנחנו מבטיחות שנהיה ילדות
טובות, שנעזור לאמא, שלא נריב,
אבא אומר לנו: "מרגע זה ועד שאני חוזר מהמילואים
אתן אומרות רק שתי מילים: "כן אמא!" ברור?
אנחנו מבטיחות לאבא אבל לא מקיימות לאמא.
ואבא אומר לאמא ״נו, זה רק שלושה שבועות,
קטן עליך!״ וזהו הדלת נסגרת,
אבא הולך לעשות חיים ואמא? אמא מביטה בנו ומיד
יודעת שגם הפעם ״פיקניק- זה לא יהיה״
אתם מבינים אבות יקרים שלנו, בזמן שאתם יוצאים למילואים
יוצאים לנופש שלכם, אוכלים טוב, ישנים טוב,
ושותים מלא קפה לאמהות שלנו בבית יש מלחמת
עולם. אז, כילדים של הצנחנים,
תרשו לנו לתת לכל המילואימניקים עצה קטנה אבל גדולה.
בפעם הבאה לפני שאתם יוצאים למילואים
תשלחו גם את אמא לנפוש במילואים! ואם כבר מדברים על האמהות,
קהל נכבד
אז בשם כל המפקדות האמתיות שנשארות בבית...
קבלו את ציפי, הילה ורוני
שלישית שוקולד, מנטה מסטינג!