Tip:
Highlight text to annotate it
X
שלום
אני החלטתי לשתף אתכם בסיפור שלי, סיפור שאינו נגמר
בכיתה ז' אני הייתי עם חברים במחנה קיץ
פוגשת ומדברת עם אנשים חדשים
ואז נקראתי בשמות כמו: מהממת, יפה, מושלמת וכו
ואז רצו שאני אצטלם
אז הצטלמתי...שנה אחר כך
קבלתי הודעה בפייסבוק
ממנו...לא מכירה אותו אבל הוא מכיר אותי
היה כתוב, אם את לא מעניקה לי מופע, אני מפרסם את החזה שלך
הוא ידע את הכתובת שלי, ביה"ס, קרובים, שמות משפחה של חברים
חופשת קריסמס...
דפיקה על הדלת שלי בארבע לפנות בוקר
זאת הייתה המשטרה...התמונה שלי נשלחה לכולם
ואז נעשיתי חולה מאוד ונעשיתי...
חרדה, דיכאון עמוק ופניקה נוראה
ואז עברתי והתחלתי לצרוך סמים ואלכוהול
החרדה שלי החריפה...לא יכולתי לצאת החוצה
שנה חלפה והבחור חזר עם
רשימה חדשה של החברים שלי וביה"ס והקים עמוד פייסבוק
החזה שלי היה התמונת פרופיל שלו
בכיתי כל לילה. אבדתי את כל החברים והכבוד שלי
אנשים זכרו לי את זה...שוב...
ואז אף אחד לא חיבב אותי
קוראים בשמות...שופטים...
לעולם לא אוכל להחזיר את התמונה הזאת
זה שם בחוץ...לתמיד
התחלתי לחתוך....
הבטחתי לעצמי - לא יקרה שוב לעולם
לא היו לי שום חברים וישבתי בצהרים לבדי
אז עברתי ביה"ס שוב...
הכל היה טוב יותר, למרות שעדיין ישבתי לבד
בקפטרייה, בספרייה, כל יום
חודש אחרי, התחלתי לדבר עם ידיד ותיק
התכתבנו בהודעות והוא התחיל להגיד ש...
מחבב אותי... דלוק עלי... הייתה לו חברה...
ואז הוא אמר, בואי אלי, החברה שלי בחופשה
אז הלכתי...טעות ענקית
הוא התחיל אתי...
חשבתי שהוא מחבב אותי...
שבוע לאחר מכן, קבלתי הודעה, תצאי החוצה מביה"ס
חברה שלו וחמשה עשר אנשים נוספים הגיעו...כולל אותו
הנערה ושתיים נוספות פשוט אמרו, תסתכלי מסביב אף אחד לא אוהב אותך
מול הביה"ס החדש שלי - 50 אנשים
בחור אז צעק, פשוט תכי אותה כבר
אז היא הכתה...זרקה אותי לאדמה והכתה אותי מספר פעמים
נער צילם את זה. הייתי לבד ונשארתי על הרצפה
הרגשתי כמו בדיחה בעולם...חשבתי - זה לא מגיע לאף אחד
הייתי לבד...שקרתי ואמרתי שזאת הייתה אשמתי והרעיון שלי
לא רציתי שהוא יפגע, חשבתי שהוא באמת מחבב אותי
אבל הוא רק רצה סקס...מישהו צעק - תכי אותה כבר!
מורה רצה לכיוון אבל אני פשוט הלכתי ושכבתי בתעלה ואבא שלי מצא אותי
רציתי למות כל כך... כשהוא החזיר אותי הביתה שתיתי מלבין...
זה הרג אותי מבפנים וחשבתי שאני באמת עומדת למות
אמבולנס הגיע פינה אותי לבית החולים ושם שטפו אותי
אחרי שחזרתי הביתה, כל מה שראיתי היה הקנטות שרשמו נגדי בפייסבוק
לאיש לא אכפת...עברתי לעיר אחרת לאמי
לביה"ס אחר...לא רציתי להגיש תלונה, רק רציתי להמשיך הלאה
שישה חודשים עברו...אנשים מפרסמים תמונות של מלבין ותעלות
מתייגים אותי...הייתי במצב טוב יותר...הם אמרו...
היא צריכה לנסות מלבין אחר, מקווה שהיא תמות הפעם
הם אמרו שהם מקווים שאני אראה את זה והתאבד
למה זה מגיע לי? אני פשלתי אבל למה לעקוב אחרי
עזבתי את העיר של חבר שלך...אני כל הזמן בוכה עכשיו...
כל יום אני חושבת, למה אני עדיין פה?
החרדות שלי נוראיות עכשיו...לא יצאתי בכלל בקיץ האחרון
הכל מהעבר שלי...החיים לעולם לא ישתפרו...לא יכולה ללכת לביה"ס
להיפגש או להיות עם אנשים...חותכת בעקביות. אני באמת מדוכאת
אני על תרופות נגד דיכאון וטיפול פסיכיאטרי...לפני חודש בקיץ הזה
לקחתי מנת יתר...הייתי בבית החולים ליומיים
אני תקועה...מה נותר ממני עכשיו...כלום לא עוצר
אין לי אף אחד. אני זקוקה למישהו
קוראים לי אמנדה טוד...