Tip:
Highlight text to annotate it
X
תורגם מכתוביות מהאתר www.OpenSubtitles.org
שלום, תודה רבה לכם שבאתם.
אתחיל בלבקש ממכם לעשות משהו בשבילי.
אם תוכלו בבקשה
לשים את הידיים שלכם על ראשכם
ובעדינות תמששו את הראש שלכם.
זה אולי נראה כמו משהו שקל נורא לעשות
אבל אני מבטיח לכם... בסדר, תורידו אותן עכשיו,
אני מבטיח לכם
שמכשיר מעשה-אדם שיעשה את זה
יהיה מאוד, מאוד קשה לבניה,
זה יהיה משהו מאוד, מאוד יקר לבניה.
כשהידיים שלכם שם למעלה,
כלי דיוק בשרירים שלכם
עוקבים אחר המיקום המדויק של כל השרירים שלכם
אלפי קצוות תחושה באצבעות שלכם
ממששים את הטקסטורה המדויקת של השיער שלכם,
את צורתן של האוזניים שלכם,
את צורתה של הגולגולת שלכם.
המוח שלכם מודד את הרוחב של הגולגולת שלכם
ברמת דיוק גבוהה ביותר.
אם מפעל אנושי היה מייצר
מכשיר, יד רובוטית שמסוגלת לעשות את זה,
זה היה עולה משהו בסביבות, הייתי מעריך,
100 מליון פאונד (לירות סטרלינג)
עכשיו תחשבו מה נמצא בין הידיים שלכם כשאתם עושים את זה:
המוח שלכם.
המוח הוא סוג של מחשב
אבל הוא מחשב כמו שאף מפעל אנושי ייצר אי פעם.
אם אי פעם נצליח
וניצור מחשב עם אותם ביצועים של המוח האנושי,
אני מנחש שעלות המחקר והפיתוח
היתה באיזור האלפי מיליונים של לירות סטרלינג.
אך ראשים כמו שלכם וידיים כמו שלכם
מיוצרים מדי יום, מיליונים של פעמים.
אישה יכולה לעשות את זה
בלי שום מחקר
ופיתוח של רק תשעה חודשים,
ורק קצת עזרה מחבר.
(צחוק)
החיים גורמים לנפלאות הטכנולוגיה להראות רגילים.
אז מאיפה באים החיים?
מה הסיבה? למה אנחנו כאן?
לשם מה אנחנו?
מה היא משמעות החיים?
יש דעה מקובלת
שאומרת שלמדע אין מה להגיד על שאלות כאלו.
כל מה שאני יכול להגיד זה שאם למדע אין מה להגיד עליהן,
אז לבטח אף תורה אחרת לא יכולה להגיד דבר עליהן.
אבל למעשה, כמובן, למדע יש הרבה מאוד מה להגיד
על שאלות כאלו.
וזה יהיה הנושא של חמשת ההרצאות הללו.
חיים גדלים ביקום בשלבים הדרגתיים:
אבולוציה.
ואנו גדלים ומתבגרים
באיך שאנו מבינים את המקורות ואת המשמעות שלנו.
מכל הקהילות בעולם,
הרוב ניהלו סוג מסויים של פולחן לאבות קדמונים.
זה טוטם של כת אחת מסויימת של פולחן לאבות קדמונים.
אני לא הולך לעודד אתכם לסגוד לאבותיכם הקדמונים,
אני לא הולך לעודד אתכם לסגוד לשום דבר.
אבל זה נכון שאבותינו הקדמונים
הם המפתח להבנה של משמעות החיים.
אתם עשויים לחשוב שזה די קל להיות אב קדמון.
זה די קל להתרבות, או לפחות כל יחסית,
אבל כדי להפוך לאב קדמון אתם צריכים שיהיו לכם צאצאים חיים
הרבה דורות הלאה.
וזו כבר משימה לא כה פשוטה.
אפשר לחשוב על זה
אם נחזור אל אחת מסוגי החיות הפשוטות ביותר, חיידקים,
כשהחיים היו עוד בחיתוליהם.
נחשוב כמה חיידקים היו
אחרי, נגיד, 50 דורות של התרבות.
נדגים זאת בעזרת קיפול נייר.
אוכל לקבל שני מתנדבים לקפל את הנייר?
אוקיי, שם
ו... כן - שם.
תודה.
בואו כאן למטה וקחו את הנייר מברייסון.
אוקיי, עכשיו, בכל פעם שתקפלו את הנייר,
זה הולך לייצד דור אחד של התרבות.
אז נתחיל עם חיידק בודד,
שזה עובי של נייר אחד.
עכשיו, קפלו אותו...
כן, אם שניכם תלכו לאותו קצה, זה עשוי להיות קל יותר.
עכשיו יש לנו 2.
נכון... קמטו אותו שם, נכון, קפלו אותו,
תודה,
ועכשיו תמשיכו לקפל עד שתגיעו ל50 קיפולים.
(צחוק)
אז לכמה הגעתם עד עכשיו? ארבעה?
ארבעה חיידקים?
אוקיי, שמונה...
שישה עשר...
שלושים ושניים...
מה, אתם לא יכולים לעשות יותר?
כן, כנראה זהו...
אוקיי, נראה שהם לא הולכים להגיע ל50.
אנחנו נצטרך לפנות למתמטיקה כדי לחשב
לאיזה עובי הנייר היה מגיע.
אוקיי, תודה רבה לכם, שבו בבקשה.
(מחיאות כפיים)
בכל דור, כמובן, העובי של הנייר מכפיל את עצמו.
אז זה הולך 2, 4, 8, 16, 32, 64 וכן הלאה.
אנחנו ממשיכים להכפיל ב2 50 פעמים.
אחרי שהכפלנו ב2
50 פעמים מה יש לנו?
יש לנו מספר גדול מאוד בהחלט.
למעשה קיבלנו אלף טריליון
- אחד עם 15 אפסים אחריו.
הנייר הוא בעובי של עשירית המילימטר.
אם מכפילים את זה באלף טריליון,
מגיעים ל...
רשום לי את זה פה
מאה מיליון קילומטרים.
העובי של הנייר היה לוקח אותנו
עד למסלול של מאדים.
מספר החיידקים,
אחרי רק 50 דורות, הוא כזה.
אבל 50 דורות הם כלום עבור חיידקים,
הם יכולים לעבור 50 דורות ביום אחד.
לאחר שבוע, חיידקים...
מספר החיידקים היה יותר ממיליארד פעמים
מספר האטומים ביקום.
לזה קוראים גדילה אקספוננציאלית (מעריכית),
מה שמתמטיקאים קוראים לה גדילה אקספוננציאלית,
אנחנו נחזור אליה.
מיותר להגיד שזה לא קורה, או לפחות לא לאותה מידה.
החל מנקודה מסוימת,
כוחות טבעיים נכנסים לתמונה כדי לוסת
את גודל האוכלוסיה של החיידקים.
ההנחה המקורית שלנו
שקל להפוך לאב קדמון הייתה שגויה.
רק האליטה הופכים לאבות קדמונים.
אפשר לעשות את אותו סוג של חישוב, דרך אגב,
עבורינו, או עבור פילים, כמו שצ'ארלס דארווין עשה,
וזה לוקח רק קצת יותר זמן, אבל אותו רעיון קיים גם שם.
אחרי מספר די קטן של שנים,
תמצאו שכל היקום מלא בבשר פילים,
או בשר אדם, או מה שלא תרצו.
לכן, עולה מכך שרוב האורגניזמים שנולדים
חייבים למות בלי להפוך לאבות קדמונים,
בלי להפוך לאבות קדמונים רחוקים.
רק האליטה נועדים להפוך לאבות קדמונים.
טוב, כמה אנשים לא אוהבים את המילה "אליטה"
אבל אני מתכוון שזה לא יהיה רק מזל
מי הם אלה שנהפכים לאבות קדמונים.
אלה שהופכים לאבות קדמונים יטו להיות
אלה שטובים בזה.
הם יטו להיות אלה שיש להם מה שנדרש,
מה שנדרש כדי לשרוד, למצוא בן זוג,
להתרבות, להימנע מהיאכלות,
למצוא אוכל, להיות הורים טובים, וכן הלאה.
זה למעשה רק דרך לנסח את
תורת הברירה הטבעית של דארווין.
בגלל שאנחנו, אלה שנשארנו, ששרדנו,
ירשנו את הגנים של שורה ארוכה של
אבות קדמונים מוצלחים.
אנחנו ירשנו את מה שנדרש
מהם, כדי להפוך אותם למוצלחים כאבות קדמונים.
אבל כרגע אני רוצה להדגיש משהו אחר -
אנחנו ברי מזל להיות בין החיים.
אנחנו ברי מזל להיות בין החיים
כי זה היה כזה פשוט
שהאבות הקדמונים שלנו לא היו כאן.
זה היה כל כך סביר
שמישהו אחר היה פה,
ולא אנחנו.
ואנחנו ברי מזל להיות בין החיים מעוד סיבה.
חישבו על זה כך,
היקום הוא בן בערך 14 אלף מיליון שנים.
שזה 140 מיליון מאות.
בערך 60 מיליון מאות מעכשיו,
השמש תהפוך לענק אדום, ותבלע את כדור הארץ.
אז יש בערך 200 מיליון מאות
מתחילת היקום
ועד לסוף העולם.
מתוך 140 מיליון המאות מתחילת הזמן,
כל אחת מהן הייתה פעם המאה הנוכחית.
ומתוך 60 מיליון המאות עד סוף העולם,
כל אחת מהן תהיה המאה הנוכחית.
המאה הנוכחית היא זרקור קטנטן
זוחל לאיטו לאורך הסרגל הארוך של הזמן.
כל מה שלפני הזרקור נמצא באופל של העבר המת.
כל מה שאחרי הזרקור נמצא באופל של העתיד הלא ידוע.
אנחנו חיים בזרקור.
מתוך כל 200 מיליון המאות לאורך סרגל הזמן,
199999999 מאות נמצאות באפלה
רק אחת מוארת, וזו המאה שבה,
במזל בלבד, זכינו להימצא בין החיים.
הסיכויים כנגד כך שהמאות שלנו
יתמזלו להיות המאה הנוכחית
שווים לסיכויים כנגד מטבע שנזרק אקראית
אל הכביש בין לונדון לאיסטנבול
ליפול על נמלה מסויימת.
וכן, כנגד הסיכויים הללו,
יתכן והבחנתם שאנחנו, למעשה, כאן -
וזה באמת... כמובן, זה לא מפתיע,
אנחנו כאן כי אנחנו אלה שעושים את החישוב.
אם מישהו אחר היה עושה את החישוב שהרגע עשינו,
אז המישהו הזה, כמובן, חייב להיות בחיים.
בכל זאת, אני כן מרגיש די בר מזל להיות בחיים
וגם בשל סיבה אחרת.
כעת, העשן שעולה אל תוך קרן האור מייצג כוכבים.
כל חלקיק עשן מייצג כוכב אחד.
אתם יכולים לחשוב על קרן האור כאל זרקור ענק,
מוקרן אל החלל מהכוכב שלנו,
בתקווה שמישהו אחר
על עולם אחר יקלוט את ההודעה.
אנו לא יודעים
כמה סביר שמישהו אחר נמצא אי שם.
אנחנו יכולים לאמר שאם ההודעה שלנו פוגעת בכוכב אחר
אז, כמעט בוודאות, הוא יהיה כה רחוק
שאם לאנשים הללו היה טלסקופ והיו צופים בנו כרגע,
מה שהם היו רואים זה לא אנחנו כלל,
אלה הדינוזאורים שהיו כאן לפני 65 מיליון שנים.
או במלים אחרות, ההודעה שלנו היתה מגיעה לאנשים
מיליוני שנים בעתיד.
אנשים שונים בההערכותיהם לגבי כמה חיים סבירים שיהיו,
כמה סביר זה שיהיו חיים על כוכבים אחרים.
כמה אנשים חושבים ש...
כמה מדענים חושבים שיש אפילו 10 מיליון
ציוויליזציות מתקדמות טכנולוגית אי שם בחלל.
אנשים אחרים חושבים שחיים הללו, כאן, על הכוכב הזה,
הם החיים היחידים שישנם.
אבל, גם לפי ההערכות האופטימיות ביותר,
זה עדיין נכון שרוב העולמות
יהיו בסופו של דבר מדברים.
על רובם לא יהיו חיים כלל,
ואפילו כלל לא סיכוי כלשהו לחיים.
עכשיו דמיינו חללית
מלא בחוקרים ישנים, ואולי אף מוקפאים,
שעתידים להיות תושבים של עולם אחר.
אולי הם מה שנשאר מהאוכלוסיה על כדור הארץ,
ביאוש שכדור הארץ עומד להחרב,
הם שולחים מושבה לחפש כוכב אחר בכל מקום,
על מנת להמשיך את האנושות.
דמיינו שהמזל של החללית התמזל בצורה בלתי מועלה על דת.
מתמזל מזלה להגיע
אל אחד מכוכבי הלכת המאוד, מאוד נדירים שמסוגלים
להזין חיים מהסוג שלנו.
כוכב בעל הטמפרטורה המתאימה, עם חמצן, וכן הלאה.
הנוסעים מתעוררים ומדדים החוצה אל האור.
הם רואים עולם יפהפה של מפלים,
עלים ירוקים, הרים, חיות צבעוניות
ויצורים דמויי ציפורים משוטטים להם.
נסו לדמיין איך הייתה ההרגשה אם הייתם מתעוררים,
אולי לאחר 100 מיליון שנות שינה בחללית,
ומצאתם את עצמכם בכזה עולם?
עולם חדש לגמרי, עולם שאתם... עולם כזה שתוכלו לחיות בו,
עולם מרהיב.
בוודאי תברכו את מזלכם בהגיעכם לעולם נדיר כל כך,
תהלכו לכם בתדהמה, בטראנס, לא מסוגלים להאמין לנפלאות
שפוגשות את עינכם ואוזניכם.
ובכן, זה כנראה לעולם לא יקרה לנו.
אם כן, באופן מסויים, זה בדיוק מה שקרה לנו.
אנחנו התעוררנו אחרי מאות מיליוני שנות שינה.
טוב, לא הגענו בחללית, הגענו על ידי זה שנולדנו,
אבל הנפלאות של הכוכב, ההפתעה המסחררת שלו, הן אותו דבר,
בין אם הגענו בחללית או בתעלת הלידה.
אנחנו ברי מזל בצורה בלתי רגילה שאנחנו כאן,
נפלה בידינו זכות,
ואסור לנו לבזבז אותה.
כאן, נדמה לי, טמונה התשובה לאותם אנשים צרי ראיה
שכל הזמן מקטרים לגבי התועלת של המדע.
מייסד של הרצאות חג המולד הללו,
מייקל פראדיי,
נשאל פעם ביידי ראש הממשלה באותה תקופה, סר רוברט פיל,
מה הייתה התועלת של המדע?
"אדוני", ענה לו פראדיי, "מה התועלת בתינוק?"
מה שמך?
היא אומרת ששמה הוא האנה.
פראדיי אמר "מה התועלת בתינוק?"
ואני תמיד חשבתי שהכוונה שלו,
הייתה חייבת להיות שבתינוק יש כל כך הרבה פוטנציאל
הוא אולי לא יכול לעשות הרבה כרגע,
אבל הוא יהיה מסוגל לעשות הרבה.
אך אפשרות נוספת היא שפראדיי התכוון
לכך שאין טעם להביא תינוק לעולם,
אם כל מה שהוא הולך לעשות זה לעבוד כדי להמשיך לחיות,
להמשיך לחיות, ולעבוד כדי להמשיך לחיות שוב.
אם זוהי מטרת החיים, אז למה אנחנו כאן בכלל?
חייב להיות משהו מעבר לזה.
תודה רבה לך.
חלק מהחיים חייבים להיות מוקדשים ללחיות,
חלק מהחיים חייבים להיות מוקדשים
ללעשות משהו בעל משמעות עם החיים של האדם,
לא רק להאריך אותם.
זה, כמובן, איך שאנשים, די בצדק,
מצדיקים השקעה של כספי משלמי המיסים על האומנויות
ועל שימור זנים נדירים של בעלי חיים.
אבל לפעמים, כשאנחנו מצדיקים מדע אקדמי על סמך טענה זאת,
אנשים נהיים די חסרי סבלנות
ואומרים דברים כמו:
אה, אז אתם חושבים שהממשלה צריכה לבזבז כסף
על המחקר המדעי שלכם
כי זה כיף לכם, כן?
"כיף" היא לא המילה הנכונה, נכון?
אחרי שינה בת 140 מיליון מאות
אנחנו סוף סוף התעוררנו ביקום.
פתחנו את עיננו על עולם נפלא,
מלא בצבע, שוקק חיים.
ועוד לא הרבה זמן, נאלץ לסגור את עינינו שוב.
לחקור ולגלות את היקום בו התעוררנו
לענות על שאלות כמו: מה אנחנו עושים כאן?
מהו היקום הזה בו התעוררנו?
מהם חיים, ובשביל מה, אם בכלל, הם כאן?
כמובן שלתעשייה שעונה על שאלות כאלו,
מגיע תואר טוב יותר מ"כיף".
כשמנסחים את זה ככה, האם מדע לא נשמע לכם
כמו אולי הדרך הכי משמעותית בה אתם יכולים לבזבז
את הרגעים הבודדים שלכם באור הזרקור?
כמובן, שאם כל מה שהייתם עושים כל הזמן זה לטייל בעולם
להתפעל מהכל ולהגיד "כמה נפלא, כמה מדהים!
התעוררתי אחרי 100 מיליון מאות, איזה מסע!",
אנשים היו חושבים שאתם קצת מוזרים, ואולי הייתם אף נאסרים.
יש לנו, כמובן, חיים רגילים להמשיך בהם,
יש לנו פרנסה להרוויח,
ואנו צריכים להרתפרנס מלהיות עורכי דין,
מנקי שירותים או משהו כזה.
אבל, עם זאת, כדאי, מדי פעם
להתנער מסם ההרדמה של המוכר והשגרתי,
ולהתעורר לכל הפלא שבאמת נמצא סביבנו בכל פינה ובכל זמן.
אז, איך אנו הולכים להתנער מסם ההרדמה?
אנחנו לא יכולים ללכת לכוכב אחר,
אבל למזלנו אין צורך בכך.
בגלל שאנחנו יכולים ללכת לאיזורים של הכוכב שלנו
שהם כל כך זרים שהם כמעט נראים כמו כוכב אחר.
זה כוכב אחר. זהו צדק.
זוהי תמונת פנטזיה של צדק, פרי דמיונו של האסטרונום קארל סייגן,
והוא מדמיין צורות חיים
שיוכלו לחיות באטמוספירה העליונה
של צדק, שנקראים "רחפנים".
אם היו צורות חיים על צדק,
היו קוראים להם "צדקאיים".
אז בואו נשתמש במילה "ביי-צדקאיים"
עבור יצורים על כדור הארץ
שהם כל כך משונים שהם כמעט היו יכולים להיות
מכוכב אחר.
הנה, לדוגמא, דג מיים עמוקים.
הייתם צריכים לצאת למסע ארוך בצוללת
עם חליפת צלילה, על מנת לראות את הדג הזה.
זה בדיוק אותו זן של דג.
ההבדל היחיד הוא שזה בדיוק סיים לאכול
וזה לא, זה מחפש ארוחה,
כמו שאפשר לראות מהמלתעות המבצבצות שלו.
היצורים האלה נראים די מפלצתיים עבורינו.
אני מניח שלפי הסטנדרטים שלהם
אנחנו נחשבים למפלצתיים.
זה עוד דג מיים עמוקים,
לזה יש פתיון מואר
שעשוי מחיידקים, חיידקים מאירים,
והוא משתמש בו
כדי לפתות טרף אל קרבתו
ואז הוא מכה עם חקת הדייג שלו כשהם בקרבת המלתעות שלו,
פותח אותן ובולע את הטרף.
יצור "ביי-צדקאי" מאוד מוזר.
אין אפילו צורך להגיע אל עומקי הים,
למעשה,
כדי לראות יצורים דיי משונים.
פעם נכחתי בהרצאה שהעביר עמית שלי שעבד על תמנונים,
והוא אמר שמה שמרתק בתמנונים הוא
שהם למעשה יצורי מאדים.
והוא התכוון לזה,
תראו את זה, בקלות היה אפשר לחשוב שהוא ממאדים, נכון?
תסתכלו על הצבע משתנה; היצור הזה, הדיונון הזה
- הוא לא תמנון, הוא דיונון -
משנה צבע כרצונו.
הביטו בגלי הצבע שנעים לאורכו.
אלה לא צללים שמוטלים עליו מבחוץ.
הם נשלטים פנימית על ידי החיה,
על ידי מערכת העצבים שלו.
הוא קולט רגשות, ומשדר אותן אל יצורים אחרים,
אחרים מהזן שלו.
יצור ביי-צדקאי.
אין צורך ללכת לים בכלל.
כל אלו הם חרקים;
לכולם יש את אותה תוכנית גוף שאופיינית לחרקים,
אותה הם ירשו מאב קדמון משותף של חרקים,
שחי לפני כ-350 מיליוני שנים.
כולם נראים כמו חרקים,
כי הם ירשו את התכונות הללו.
לכולם יש ראש, בית חזה, בטן,
ובמקרה הזה, הוא מוארך באופן עצום,
כדי להראות כמו מקל.
כאן, אותו הגוף משוטח בחרק הזה,
שוב - ראש, בית חזה, בטן
שלושה זוכות רגליים, אנטנות, כנפיים.
כאן, פרפרים
- אותה תוכנית גוף בסיסית,
שנמשכה ונמתחה, עוצבה לצורות שונות.
אבל, בעצם אותה צורה.
הם לא הצליחו להתנער לחלוטין מההשפעה של אבותיהם.
אבל, דיברנו על להתנער מההרדמה של שגרה והיכרות משעממת.
ועוד דרך להשיג את האשליה של התעוררות על כוכב אחר
היא להקטין את עמנו, לצאת אל מסע מסוג אחר,
אל גדלים קטנים בהרבה ממה שאנחנו רגילים.
זוהי קרדית אבק.
זה מסוג הדברים שפגשתם לעיתים קרובות בשטיחי הבתים שלכם,
אבל לא ידעתם על כך.
הוא מוגדל מאוד על ידי כלי כזה,
שנקרא מיקרוסקופ אלקטרונים סורק.
ואנחנו יכולים להשתמש במיקרוסקופ האלקטרונים הסורק
בדיוק כמו שהינו משתמשים בטלסקופ
המכוון אל כוכב מרוחק כלשהו,
כאלה משונים המראות שהוא מראה לנו.
אני חושב שיש לנו מתנדב שם
להפעיל את מיקרוסקופ האלקטרונים.
מה שמך?
לואיז.
שבי בבקשה, לואיז.
ובכן, על המסך כרגע יש לנו מה שנראה כמו ג'ונגל,
אנחנו יכולים לחשוב על זה כמו על ג'ונגל על כוכב אחר.
אוקיי, את יודעת איך להפעיל את הג'וייסטיק ולנווט,
ואת יודעת גם איך להתקרב ולהתרחק.
אולי נתרחק קצת,
ונראה מהו באמת הג'ונגל הזה?
אוקיי, בואי נמשיך לאט עכשיו.
יש עצמים עגולים משונים שם. המשיכי הלאה.
שתי טלאים של עצמים עגולים.
המשיכי הלאה...
כן, עכשיו, אני חושב שמה שאנו רואים זה ראש של יתוש.
הנה העיניים המורכבות שלו,
המון עיניות שונות של העיניים המורכבות בכל צד.
באמצע השקעים של האנטנות.
התרחקי עוד.
ושוב.
והנה כל הראש;
את יכולה לראות את כל הראש העגול עם שקעים עבור האנטנות
והעיניים המורכהות המעוגלות,
עם כל העיניות השונות.
עכשיו, אולי נוכל לנווט אל חרק אחר.
כן, המכונה תוכנתה מראש
ללכת אל חלק אחר של הנוף המשונה הזה.
ואני מקווה שנוכל לראות משהו אחר עוד רגע,
מה זה פה?
נראה כמו ג'ונגל נוסף.
אז בואי נטייל ונגלה מה אנו חושבים שזה.
אני לא יכול לראות כלום בינתיים.
חכי דקה, בואי נתרחק מעט,
ונראה אם אפשר לראות יותר טוב אז.
שוב. שוב.
אה - זה מתחיל להיראות כמו משהו.
אני חושב שאלה זוג כנפיים, מצד שמאל, לא?
אז, אני חושב שזה עשוי להיות בית החזה של חרק כלשהו.
בואי ננסה לזוז לכיוון ההוא ונראה מה רואים שם.
בכיוון השני. ותגבירי את המהירות קצת.
בדיוק. אהה - זוהי הבטן של דבורה, אני חושב.
המשיכי.
עוד. מה זה?
יש משהו משונה מבצבץ החוצה.
נסי לזוז ככה שזה יהיה במרכז.
בכיוון השני.
ואז למטה קצת
עכשיו התקרבי אל זה.
תמשיכי... אני אמשיך לנווט, אוקיי?
אוקיי, התקרבי.
את צריכה להתפקס, אני חושב.
אפשר לעשות זאת?
זה נראה לי כמו ראש של משהו אחר.
התרחקי שוב.
מה שזה באמת הוא למעשה טפיל קטנטנן.
תודה רבה לך, לואיז.
זהו חרק טפיל קטנטנן בשם סטרפסיפטראן
שנטפל אל דבורה, ומה שאתם ראיתם
זה הטפיל מבצבץ החוצה מתחת ללוחות השיריות של הדבורה, שם.
הנה העיניים המורכבות שלו, הנה הגוף שלו,
וזה לוח שיריון אחד של הדבורה.
אז היינו במסע בעזרת מיקרוסקופ האלקטרונים הסורק
אל העולם של הקטנטנים,
וזוהי עוד דרך להיחשף למוזרות של העולם שלנו עצמנו.
עוד דרך היא ללכת אל תוך הגוף של עצמנו
ולהסתכל בפירוט במבנה של הגוף שלנו.
לדוגמא, זוהי תמונה של מוח אנושי.
וכל אחד מהדברים השחורים הללו הוא תא מוח אחד
אתם יכולים לראות כמה יש כאן
- יש רק אחוז קטנטן שאפשר לראות כאן -
והיער הסבוך של החיבורים ביניהם.
אם היינו פורסים את כל תאי עצב במוח האנושי, אחד אחרי השני,
האורך היה בקלות מקיף את היקף כדור הארץ;
לא רק פעם אחת, אלה 25 פעמים.
טוב, זאת בעצמה לא עובדה מאוד מעניינת
- דבר ראשון, אם הייתם באמת עושים את זה,
והייתם שולחים מסר מקצה אחד של
העצב העצום הזה לקצה השני - היה לוקח לו כ6 שנים
להגיע לקצה השני של העצב.
מה שבאמת מרשים לגבי מערכת העצבים
זה לא מספר
החלקים אבל החיבוריות שלהם.
המורכבות של החיבורים היא באמת מדהימה.
הנה רק 3 או 4 תאי עצב
ואלה הם החיבורים ביניהם.
יש בערך 2000 חיווטים
מחברים כל תא עצב
לכל תא עצב אחר.
אז מספר החיבורים הכולל במוח
צריך להיות כ200 מיליון מיליון.
כדי להיכנס לפרופורציות:
אם נניח שכל אחד מהחיבורים הללו
שקול ליחידת מיתוג אחת של מחשב,
אז למוך יש בערך פי 10 מיליון
יותר יחידות מיתוג
מלמחשב שולחני ממוצע.
מוחות מרשימים בגלל
המספר והחיבורים של תאיהם,
אבל יש עוד המון סוגים שונים של תאים בגוף,
ולכולם יש את אותו מבנה בסיסי בתוכם.
זה תא ממוצא של חיות;
מודל של תא ממוצא של חיות,
וזה לא רק שק נוזלים.
הוא ממולא בממברנות, יש לו מבנה,
מבנה פנימי.
כל אחד מהדברים הכחולים פה הוא ממברנה.
ולכל תא יש אותם, בכמויות גדולוץ,
כך שסך השטח של ממברנות
בגוף אדם ממוצא
הוא כ800 דונם, זוהי חווה בגודל מכובד.
מה הן עושות בכלל?
הם לא רק סוג של מילוי או צמר גפן מקופל.
הממברנות הללו, במקרים רבים, הם מפעלים כימיים
- במיוחד אלה שבגופים האלה, שקוראים להם מיטוכונדריה.
הכתומים האלה כאן.
הם עשויים מממברנות,
ובתוך אותם ממברנות, בכל חלק של אותם ממברנות,
מתרחשת כמיה.
הם מפעלים כימיים.
הנה מפה
של תגובות כימיות בכל תא.
מסובך בצורה בלתי נתפסת, בלתי מועלת על הדת.
כל אחד מהחצים הללו הוא תגובה כימית אחת.
וכל זה,
כל זה
מתרחש כל הזמן
בתוך הממברנות של כל מיטוכונדריון
בכל תא בכם.
והמספר של מיטוכונדריה שבתוכם זה מרחש,
כל הזמן, הוא כזה
שאם הייתם משכיבים אחד אחרי השני את כל המיטוכונדריה שלכם
הם היו מקיפות את העולם
לא פעם אחת, לא 25 פעמים,
אלה 2000 פעמים.
בגרעין התא, בול במרכז, נמצא הדי-אן-איי.
הדי-אן-איי,
מולקולת הקסם, מולקולת החיים,
המולקולה החשובה ביותר בעולם.
המולקולה הזאת מעבריה את המידע מדור לדור
המידע של איך לבנות גוף.
כמות המידע הכוללת היא כה גדולה
שאם הייתם אוכלים סטייק,
אם הייתם אוכלים סטייק,
כל פעם שאתם עושים את זה השיניים שלכם מרסקות, גורסות
מידע השקול למיליארד עותקים
של האנציקלופדיה בריטניקה.
זה סדר הגודל של הרס שאתם יכולים לעשות עם השיניים שלכם!
המוגלובין היא המולקולה שסוחבת חמצן בדם;
אתם יכולים לראות אותה, הצורה שלה מסובכת,
מאוד מסובכת.
ומה שמרשים בה היא שאותה צורה
מתרחשת כל הזמן בכל המולקולות השונות.
אתם יכולים לחשוב על מולקולת המוגלובין
כמו סוג של משאית לנשיאת חמצן.
כל מולקולת המוגלובין נוסעת ברחבי הגוף
וסוחבת חמצן מחלק אחד של הגוף לחלק אחר.
היא כלי רכב לנשיאת חמצן.
אבל, יש לי רק שישה משאיות קטנות כאן.
מה שמרשים בהמוגלובין
היא המספר שלהם בזרם הדם.
לא רק שש, אלה שש אלף מיליון מיליון מיליון.
והם כולן מאוד מסובכות,
וכולן נראות כך,
וכולן נראות בדיוק אותו דבר.
וכולן מושמדות וחדשות נוצרות,
כל הזמן בדם שלכם,
בקצב של 400 מיליון מיליון בכל שניה.
עוד דרך להתנער מההרדמה של השגרה והמוכרוץ,
עוד דרך לחוות משהו
שדומה קצת לביקור בכוכב אחר,
היא ללכת אל סוג אחר של מסע
- אחורה בזמן בכוכבינו שלנו.
הדרך הכי טובה לעשות זאת הייתה במכונת זמן,
אבל אפילו ברייסון גור (אחראי הניסויים בהרצאות)
והמוסד המלכותי לא יכולים להשיג לנו מכונת זמן,
אז אנו נאלצים להשתמש במאובנים.
אחד מהדברים הקשים ביותר לתפיסה לגבי מאובנים
כמו הטרילובייט הזה כאן, הוא כמה עתיקים הם.
אתם לא יכולים לתפוס כמה עתיקה החייה הזאת.
במקרה וזה נשמע מתנשא, הרשו לי לנסח זאת מחדש.
אני לא מצליח לתפוס כמה עתיקה היא.
אני יכול להגיד לכם במילים כמה עתיקה היא:
היא בגיל של כ500 מיליון שנה, אולי קצת יותר.
אבל להגיד לכם במילים
ובאמת להבין מה זה אומר,
זה כבר סיפור אחר.
המוחות שלנו התפתחו לתפוס
את תקופות הזמן של החיים שלנו.
אנחנו יכולים להבין שניות, דקות, ימים, שבועות, שנים
-אפילו מאות אנחנו יכולים לבין.
כשאנו מגיעים למילניומים, אלפי שנים,
עמודי השדרה שלנו מתחילים לעקצץ.
מיתוסים אפיים, כמו האודיסאה של הומר, עלילות האלים היווניים,
זאוס ואפולו והאחרים,
הגיבורים היהודיים, משה ויהושוע והאלוהים שלהם,
המצרים הקדמונים ואל השמש, רה,
כל אלה נותנים לנו תחושה מפחידה של גיל עצום.
אנו מרגישים שאנחנו מציצים אחורה
אל תוך ערפילי העבר הקדום.
אבל, במונחי הזמן של המאובן הזה,
ערפיליות העבר הקדום הללו לא נחשבים אפילו כאתמול.
זהו כתב יתדות משומרון,
אי שם בסביבות המאה השביעית לפני הספירה.
הוא - תנו לי דקה, היתדותית שלי קצת חלשה -
כן, זהו מסמך חוקתי על מכירתה של חלקת אדמה כלשהי ליד נינוה.
כן, זה מה שזה.
זה כאן, הוא עוד משהו שנותן לנו את אותה תחושה.
זו הי מסכת לוחמים מתקופת הברונזה
שנמצאה במאה ה19
על ידי ארכיאולוג מפורסם מהמאה ה19, שלימן.
והוא אמר: "אני בהיתי אל תוך פניו של אגממנון".
למעשה, אלו לא היו פניו של אגממנון, אבל הוא חשב שהן היו.
ועבורו, זו היתה דרכו להביע יראת כבוד,
יראת כבוד אל הגיל המופלג שלה.
הוא הרגיש עצמו הולך אחורה דרך
אותם ערפיליות העבר הקדום.
בואו ננסה לקבל תחושה של כמה עתיקים הדברים האלה באמת,
וננסה לשבץ את הטרילובייט שלנו אל אותו ציר זמן.
אני הולך לקחת צעד אחד ע"מ לייצג 1000 שנים,
ואני הולך להתחיל בזמן של חג המולד הראשון.
אז, העצם הקטן הזה פה
מתוארך לזמן של חג המולד הראשון, 0 לפנה"ס.
אם אקח צעד אחד אני נמצא ב1000 לפנה"ס,
בערך הזמן של הטבלית שהתבוננו בה,
בערך הזמן של המלך דוד.
עוד צעד, 2000 לפנה"ס, וראש הגרזן הזה מעידן הברונזה.
עוד צעד, 3000 לפנה"ס, בערך הזמן בדיוק לפני
בניית הפירמידות המצריות.
עוד צעד, חתיכת הכדרות הזאת, 4000 לפנה"ס,
בערך הזמן שאותו חישב הארכיבישוף אשר להיות
זמן בריאת העולם, ואדם וחווה.
אבל בקושי התחלנו אפילו.
דרך ארוכה עוד לפנינו.
בהליכה מצד אחד של הספסל הירוק הזה על הצד השני,
הגענו ל4000 לפנה"ס.
זהו הומו האביליס.
היא, או מישהו כמוה, הוא האב הקדמון הישיר שלנו.
היא חיה לפני 2 מיליון שנים.
כדי להגיע לזמן שלה,
הייתם צריכים, באותו מד של הליכה,
ללכת כ2 קילומטרים.
דרך לא קצרה.
עכשיו, יש לנו עוד כמה תמונות של אבות קדמונים,
ואקרא להם בסדר.
אז האם האיש שעומד,
שיושב מאחורי אוסטראלופיטקוס,
הראשון, יעמוד בבקשה.
תודה. זהו אוסטראלופיטקוס.
הוא כנראה אב קדמון ישיר של זאת כאן.
הוא חיי לפני כ3 מיליון שנים.
אז נצטרך ללכת 3 קילומטרים כדי להגיע לזמן שלו.
עכשיו האדם הבא, בבקשה.
תודה.
זהו ראמאפיטקוס,
זה כנראה היה אב קדמון, לא רק שלנו,
אלה של כל קופי האדם,
והוא נמצא במרחק של כ-14 קילומטרים על המד שלנו.
הבא בתור, בבקשה. תודה.
זהו קופאי (פרימטי) מוקדם,
וכדי להגיע אליו, תצטרכו ללכת עד
תצטרכו ללכת עד המל הפסטד (40 ק"מ)
כדי להגיע לגיל של היצור הזה.
הבא בתור, בבקשה.
יונק מוקדם, עד לוטון (52 ק"מ), המרחק של זה.
הבא בתור.
אוכל חרקים, עם מרבה רגליים קטן במלתעותיו.
אולי, ניופורט פאגנל (84 ק"מ).
הבא בתור, בבקשה.
זה זוחל מוקדם דמוי-יונק,
והמרחק שלו הוא בערך מנצ'סטר (260 ק"מ).
הבא בתור.
דו-חיי... מידלסברו (400 ק"מ)
והבא.
כן, זה דג, רק עכשיו בדרכו החוצה מהמים;
רק עכשיו עוזב את המים, ועולה אל היבשה.
והמרחק הוא בערך קרליל (480 ק"מ).
והשארתי... אתם יכולים לשבת עכשיו, תודה רבה לכם.
כל אלה הם האבות הקדמונים שלכם.
זה הכי עתיק שיש לנו פה,
הוא בערך באותו גיל כמו הטרילוביט שהתחלנו איתו;
הם אולי נפגשו. זהו פיקאיה,
וכדי למצוא את הגיל שלו
תצטרכו לסחוב את עצמכם את כל הדרך מכאן עד גלאסגוו (642 ק"מ).
וזכרו שהתפיסה שלנו של זמן היסטורי,
אחרו אל ערפילי העבר הקדום,
הם רק כמה צעדים לאורך השולחן הירוק הזה.
ואפילו עם פיקאיה, לא סיימנון.
בגלל שיש עוד הרבה מאוד אבות קדמונים לפני פיקאיה.
אם נלך אחורה אל מקור החיים,
אל החיידק הראשון,
אנחנו נצטרך ללכת שלוש וחצי אלף מליון שנים.
וכדי להגיע לגיל שלו בצעדים,
נצטרך לצעוד את כל הדרך מכאן עד מוסקבה (כמעט 3000 ק"מ).
אלה סוגי הגילאים שעלינו להבין,
אם אנחנו הולכים להבין את האבולוציה,
ומוחות שלנו לא מצויידים למשימה.
כשאנחנו מסתכלים אל האבות הקדמונים שלנו שם,
אנחנו עלולים ללכת שולל, כי זה נותן לנו את התחושה
שהאבולוציה צועדת בנחישות לכיוון שיא;
כשהשיא הוא, כמובן, אנחנו.
ולא זה מה שקרה.
אבולוציה צעדה
באלפים ובמיליונים של כיוונים שונים, בו זמנית.
מה שיש לנו כאן הוא לא עץ חג המולד של המוסד המלכותי,
זהו עץ החיים
והוא מייצג חלק קטנטנן ביותר
של קווי האבולוציה שהיו.
מקור החיים נמצא כאן למטה.
אלו הם 1000 מיליון שנות החיים הראשונות.
כשעולים מעלה כאן.
כל אחת מההסתעפויות הללו מייצגת אב קדמון
של כל מה שנמצא במעלה הענפים שיוצאים מממנה.
אז, לדוגמא, אלה... הנה הצמחים.
זה, אני חייב לציין, בהחלט לא בפרופורציות.
רק שמתי לב לזה עכשיו. אז, התעלמו מזה.
תשכחו מפרופורציות בעץ הזה.
מה שנכון הוא הסדר של ההסתעפויות,
אבל לא האורכים המדוייקים של הענפים.
אז, הענף הזה מייצג צמחים.
שני אלה הם דודים קרובים יותר אחד של השני מאל הזה שכאן.
הענף הזה מייצג את הפרימטיים (קופאיים),
עם גורילה ובן אדם,
והאב הקדמון המשותף שלהם נמצא פה.
הענף הזה מייצג טורפים,
ויש ענף עם אריה וטיגריס,
והאב המשותף שלהם כאן -
שהוא יותר מאוחר מהאב המשותף של הדוב והכלב -
אבל, זה האב הקדמון של כל הטורפים.
כאן, יש לנו זברה וקרנף, לא בפרופורציות,
ואתם יכולים לראות שהם מקורבים יותר אחד לשני,
מאשר כל אחד מהם מקורב
לחיות בעלות הפרסה הללו:
הביזון, הכבשה, והעז.
לכבשה ולעז יש אב קדמון יחסית עכשווי
הם בני דודים. לביזון יש אב קדמון קצת קדום יותר.
כאן, יש לנו שני חקרים, זבוב וחגב,
ויש להם אב קדמון משותף כאן.
ואז יש להם אב קדמון משותף עם העכבישים
קצת יותר מוקדם.
זהו רק אחוז קטנטן ממספר החיות והצמחים
שאמורים להיות על העץ הזה.
אמורים להיות על העץ הזה 10 או 20 מיליון זרדים באיזור הזה.
והאבות הקדמונים של כל החיות על העץ הזה נמצאים באמצע העץ,
כשנכנסים פנימה בצורה כזאת.
אז כל התמונות של האבות הקדמונים שראינו כאן,
הם היו מסודרים לאורך הענף כאן.
אנו מסתכלים כל על כל החיות המודרניות.
כל החיות הללו הם בני דודים אחד של השני
והם בני דודים שלנו.
האוגרים האלה הם גם בני דודים שלנו.
כל מה שחי כיום הוא בן דוד שלנו.
הדגים הללו הם בני דודים שלנו, הפיל הזה, הפילים האלה -
דרך אגב פילים שנכחדו -
הם בני דודים שלנו, הציפור הזאתי היא בת דודה שלנו.
אנו יודעים שהם כולם בני דודים שלנו
בגלל שאנחנו יודעים שלכולם יש את אותו קוד די-אן-איי.
קוד הדי-אנ-איי של כל הדברים שחיים כיום הוא זהה.
וזה יותר מידי בלתי סביר שהיה קורה
אלמלא היה לנו אב קדמון משותף.
אנחנו כולנו צאצאים של אב קדמון אחד מרוחק
שחי כנראה לפני בין 3 ל-4 אלפי מיליונים של שנים,
ולכן אנחנו כולנו בני דודים.
אם אי פעם היינו פוגשים חיים מכוכב אחר,
היצורים משם לא היו בני דודים שלנו.
הם היו מתפתחים לגמרי בנפרד.
לא יהיה להם די-אן-איי, הייתי מנחש.
אף אל פי כן, אגיד
שסביר שיהיה להם די הרבה במשותף איתנו,
פשוט בגלל שיש הרבה בעיות דומות שיש לפתור כדי לחיות.
והבעיות האלה סביר שיהיו דומות בכל רחבי היקום.
אז, למרות שלא יהיה להם די-אן-איי,
יהיה להם משהו שיפעל וישמש למטרה מאוד דומה.
הוא יעשה משהו מאוד דומה לדי-אן-איי,
והוא יעבוד בצורה דומה לדי-אן-איי.
אני מוכן גם להמר על החולצה שלי
שהם היו מתפתחים בצורה השקולה
לברירה הטבעית של דארווין.
אם אי פעם היו מבקרים אותנו צורות חיים מכוכב אחר,
הם לבטח היו מפתחים את היכולת לחשוב ולעשות מדע.
אחרת, הם לא היו יכולים להגיע לכאן.
והמדע שלהם גורלו להיות בעיקרון אותו דבר כמו המדע שלנו.
זה בגלל שעקרונות הפיסיקה והכימיה
הם אותו דבר בכל רחבי היקום.
יהיו להם את אותם ערכים של קבועים -
של הקבוע פיי כמו שיש לנו, יהיה להם את משפט פיתגורס,
תהיה להם את תורת היחסות,
אם כי הם לא ישייכו אותה לאיינשטיין.
הם כנראה יחשבו שאנחנו די ילדותיים,
אבל הם יהיו די נדיבים לגבי המדע שלנו.
הם יטפחו על שכמניו ויגידו,
מה שאתם יודעים על היקום הוא פחות או יותר נכון.
יש לכם עוד הרבה ללמוד, אבל אתם בכיוון הנכון. המשיכו כך!
זה מה שהם היו אומרים אם הם היו מדברים אל המדענים שלנו.
מה אם הם היו מדברים אל גדולי עורכי הדין שלנו
או מבקרי הספרות או חוקרי הדת?
אני בספק אם הם יתרשמו כל כך.
הם אולי יתעניינו... חוקרי התרבויות שלהם,
או המקבילים של חוקרי התרבויות שלהם אולי יתעניינו בנו,
אבל הם יהיו חייבים לשים לב
שהאמונות התרבותיות שלנו הם מאוד מקומיות וקהילתיות;
לא רק לפי הסטנדרטים שלהם, הסטנדרטים האוניברסליים שלהם,
לפיהם הם בטוח היו מקומיות וקהילתיות,
אלה אפילו לפי הסטנדרטים שלנו.
בגלל שמה שאנשים מאמינים בכוכב שלנו
תלוי כל כך במיקום בו הם במקרה נולדו,
שזה דבר די משונה.
הרבה אנשים מאמינים במיתוס אדם וחווה
בחלקים מסויימים של העולם,
אבל אם תלכו לחלקים אחרים בעולם
תמצאו שהם מאמינים במיתוסים שונים מאוד
זהו מיתוס הינדי שהוא גם יפה מאוד
ויש גם מיתוסים הינדיים אחרים.
זהו מיתוס הינדי אחר
של חליבת החלב של האוקיינוס.
אלים ושדים מסובבים ידית עם צב בתחתית.
ומתוך האוקיינוס יוצאו - כמו שחמאה יוצאת מחלב -
יצאו כל היצורים החיים.
מיתוסי הבריאה הללו יפים מאוד,
אבל הם כולם שונים האחד מהשני,
והם לא יכולים כולם להיות נכונים.
וזה מאוד משונה אם אנשים מאמינים
למה שאנשים אחרים במדינתם במקרה מאמינים,
רק בגלל שהם במדינה הזאת.
הביטו באיך מדענים מתמודדים עם אי ההסכמות שלהם עכשיו.
קחו אי-הסכמה מסויימת:
למה נכחדו הדינוזאורים?
יש תאוריות שונות.
זאת התאוריה שכוכב שביט או מטאוריט פגע בכדור הארץ,
וגרם לקטסטרופה שגרמה להכחדת הדינוזאורים.
והרבה מדענים מאמינים בזה.
הרבה מדענים, מצד שני, מאמינים
שוירוס הרג את הדינוזאורים.
ועוד הרבה מדענים מאמינים שהיונקים עלו
ואכלו את ביצי הדינוזאורים.
אין ספק
אבל, הנקודה היא שמדענים שונים מאמינים בהם,
והסיבה לאי ההסכמה
היא שאין מספיק ראיות עדיין.
כולם יודעים,
כולם מסכימים לגבי איזה סוגים של ראיות ידרשו
כדי להכריע את אי ההסכמה לכאן או לכאן.
אבל, בואו נניח שמדע היה עובד כמו מיתוסי בריאה
או כמו שפות
יש לנו כאן מפה של מפות העולם.
באיזור האדום מדברים אנגלית.
שם מדברים ספרדית, ושם מדברים רוסית.
וזה די טבעי שיהיה אפשר לשרטט כזו מפה;
שאנשים ידברו בשפה של המדינה שלהם.
אבל מה אם תאוריות מדעיות היו ככה?
מה אם היתה לנו מפה דומה עבור הפיזור של תאוריות מדעיות?
בואו נניח, שבאזור האדום,
כולם האמינו בתאוריית המטאור של הכחדות הדינוזאורים.
באזור ההוא כולם האמינו בתאוריית הווירוס,
ובאזור ההוא כולם האמינו בתאוריית ה"יונקים אוכלים את הביצים".
הלא זה יהיה מדע די מטופש?
דמיינו את הסצנה: שני מדענים מתווכחים, אחד מהם אומר,
אני מאמין שהדינוזאורים נכחדו כי כוכב שביט היכה בכדור הארץ.
למה אני מאמין בזה? 866 00:45:01,439 --> 00:45:04,366 בגלל שבזה אבא וסבא שלי האמינו,
וזה מה שאנשים במדינה שלי תמיד האמינו.
אבל אני מאמין שזה היה וירוס שגרם לדינוזאורים להיכחד.
למה אני מאמין בזה?
בגלל שאבא וסבא שלי האמינו בזה,
וזה מה שאנשים במדינה שלי תמיד האמינו.
או, אולי השיחה היתה הולכת ככה:
עזוב את הראיות, אני פשוט יודע שכוכב שביט היכה בכדור הארץ
בגלל שזה נגלה לי בפרטיות שכוכב שביט היכה בכדור הארץ.
ואני פשוט יודע שזה היה וירוס
בגלל שאני פשוט יודע את זה, בגלל שאני פשוט יודע את זה,
בגלל שיש לי אמונה שזה היה וירוס.
אם הייתם מאזינים לשיחות כאלו
הייתם חושבים שהם מדענים די משונים, לא כך?
לא הייתם רואים סיבה להאמין לאף אחד מהם.
לגדול ביקום
אומר גם להתפתח מפשוט למסובך,
בזבזני ליעיל, מחוסר-מוח לפיקחות.
אבל זה גם אומר להתבגר מהשקפות קהילתיות
ואמונות טפלות לגבי היקום.
לעלות להבנה מדעית וראויה של היקום,
מבוססת על הוכחות, שיח פומבי,
ולא על סמכות או מסורת או התגלויות פרטיות.
לגדול אומר לנסות להבין איך היקום עובד,
לא לברוח עם רעיונות על-טבעיים שרק נראה כאילו הם מסבירים דברים
אבל למעשה לא מסבירים דבר.
אתם עלולים להגיד: "אתה באמת יכול להיות יהיר לגבי העל-טבעי?
אחרי הכל, הרבה מאיתנו חווינו חוויות מסתוריות, כמו טלפתיה.
חלמנו אולי על מישהו שלא חשבנו עליו שנים,
ואז, ממש למוחורת, קיבלנו ממנו מכתב,
ואנו חושבים, איזה צירוף מקרים מדהים!
חייב להיות פה משהו על טבעי. זה נראה כל כך מפחיד."
זהו ההסבר העל טבעי.
מה יכול להיות הסבר טבעי לאירוע כזה?
מה שעלינו לעשות הוא להגיע להערכה של
כמה סביר היה שזה יקרה בכל מקרה, במזל בלבד?
ויש דרכים לעשות את זה.
ואנו יכולים להריץ ניסוי מאוד פשוט כאן,
בגודל מאוד קטן.
אנחנו הולכים להטיל מטבעות.
יכול להיות, שאיפשהו בקהל,
יש מישהו בעל כוחות על טבעיים, שמסוגל לגרום למטבע
לנחות על עץ או פאלי בעזרת כוח הרצון שלו.
מה שעלינו לעשות הוא לזהות את אותו אדם.
אז, ברייסון הולך להטיל מטבע,
ואני רוצה, אבקש מכל מי שבצד הזה,
בואו נוותר על היציע כי אני לא יכול לראות אותם שם למעלה.
כל מי שבצד הזה שלי כאן,
צריך לרצות שהמטבע יצא עץ.
באמת תחשבו על המטבע נופל על עץ.
נסו לגרום לו ליפול על עץ:
ננסה לראות אם הבן אדם בעל הכוחות נמצא בצד הזה.
או, בצד הזה, כולם צריכים לרצות שזה יצא פאלי.
אוקיי, אז בואו נתחיל.
פאלי, אוקיי.
אז אם יש פה מישהו בעל כוחות, הוא חייב להיות בצד הזה.
עכשיו, כל מי שבצד הזה לעמוד בבקשה.
אנחנו הולכים לנסות לעשות זאת בשיטת האלימינציה.
עכשיו, כולם בצד הזה של המעבר,
תרצו שזה יפול על עץ,
וכל מי שבצד הזה של העמודה,
תרצו שזה יפול על פאלי.
עץ. שבו, בבקשה.
השארו לעמוד.
עכשיו, יש לנו קצת בעיה כאן.
בואו נגיד כל אחד
ממאחורי השורה שהעמידה את התמונות של האבות הקדמונים
צריכים לרצות שזה יפול על עץ,
וכל מי שמהתמונות ומטה - פאלי.
פאלי.
אוקיי. השורות האחוריות, שבו בבקשה.
אוקיי, אנחנו מתחילים להצטמצם.
כמה זריקות עשינו? שלוש?
אוקיי. עכשיו, אחת, שתיים, שלוש, ארבע...
בואו נגיד ששתי השורות האחוריות של אלה שעומדים, תרצו שזה יהיה עץ,
והשאר, פאלי.
פאלי.
שתי השורות האחוריות, נא לשבת.
אוקיי, עכשיו - 1,2,3,4,5,6, אוקיי,
נעשה את זה פשוט.
מהשורה ההיא עץ ושתי השורות הקדמיות, פאלי.
פאלי.
שורה אחורית, נא לשבת.
אוקיי, שורה אחורית עץ, שורה קדמית פאלי.
פאלי.
אוקיי, בוא נגיד, מקוקה קולה שמאלה, עץ,
והאחר, פאלי.
עץ - שבו בבקשה. לא, קוקה קולה, עמוד.
אוקיי. עץ, פאלי?
עץ. עץ. אוקיי. כל הכבוד.
אני לא יודע כמה זריקות היו כאן, אבל כל הכבוד.
בואו נניח שהיו שמונה.
היו 8, נכון? אוקיי.
מה שמך?
דוני.
ג'וני? כן, אז... דוני? עכשיו השאלה היא; האם יש לו כוחות על טבעיים?
הוא הצליח לנחש נכונה 8 פעמים ברצף,
וזה מאוד מרשים.
אבל, כמובן, אין אף ראיות כלשהם
שיש לו כוחות על טבעיים.
הוא אכן חשב על עץ ופאלי
והם באמת נפלו על הצד הנכון.
אבל אם תחשבו על איך סידרנו את הניסוי הזה,
עם חלוקות עוקבות, הוא היה יכול לחשוב על בשר וביצים,
והתוצאה לא היתה משתנה!
זה היה חייב לצאת, בגלל מספר האנשים כאן.
זה היה חייב לצאת שמישהו היה,
ככל הנראה, בעל כוחות על טבעיים.
עכשיו, יש לנו רק כמה מאות אנשים בחדר הזה.
אבל, אם תחשבו על לעשות את זה עם מליון אנשים
או שתי מליון אנשים, היינו יכולים להמשיך
להטיל מטבעות הרבה מאוד זמן,
ובסוף הזמן הזה,
היינו מקבלים תוצאה מאוד מרשימה.
עכשיו, כשאנשים כותבים לעיתונים על החוויות המיסתוריות שלהם,
זה בדיוק ככה,
בגלל שהמחזור של עיתון בין אנשים הוא במיליונים,
ואם רק אחד מהם צריך לדווח על החוויה
אתם יכולים לראות בדיוק מה קורה.
חייב להיות מישהו אי שם שחווה חוויה מסתורית
ברגע זה ממש, וזה בכלל לא אומר שום דבר.
אז כל פעם שאתם שומעים סיפור על
חוויות מסתוריות, מפחידות וטלפתיות
תחשבו על הניסוי הזה
ותחשבו כמה סביר שזה היה קורה סתם ככה.
ביטחו בשיטה המדעית,
האמינו בשיטה המדעית.
אין שום דבר פסול באמונה...
אזיז את פארדיי מהדרך.
אין שום דבר פסול באמונה
בתחזית מדעית ראויה.
זהו כדור תותח כבד.
אני הולך לעמוד כאן, ואני הולך לשחרר אותו,
והוא הולך לבוא... הוא הולך ללכת עד לשם,
ואז לחזור בטיסה לכיוון שלי.
כל האינסטינקטים שלי אומרים לי לנוס על חיי.
אבל, יש לי מספיק אמונה בשיטה המדעית כדי לדעת
שהוא הולך לעצור
בדיוק כמה סנטימטרים, או אולי פחות, מהראש שלי.
אז הנה זה בא.
הרגשתי את הרוח של זה!
המדען זוכה פרס הנובל סר פיטר מדאוור,
בספר משותף שכתב עם אשתו,
כתב:
רק בני אדם
מדריכים את התנהגותם בידיעה של מה שקרה
לפני שנולדו
ודעה מגובשת מראש של מה עלול לקרות אחרי שהם מתים.
ולכן, רק בני אדם מוצאים את דרכם בעזרת אור
שמאיר יותר מאת חלקת האדמה עליה הם עומדים.
טוב, זה הכל להיום.
בהרצאה הבאה, אפנה לבעית התכנון,
וההבדל בין דברים שבאמת תוכננו,
כמו מיקרוסקופ האלקטרונים הזה, ודברים שנראים כאילו תוכננו,
אבל לא באמת תוכננו,
כמו הפיל הזה והציפור הזו.
תודה רבה לכם.
כתוביות תורגמו ע"י saarraz1