אז,חויתי את משבר הזהות הראשון שלי במגרש המשחקים.
אני זוכר את חבריי באים אליי ואומרים,
"סמיר, בן איזו דת אתה? אתה נוצרי או יהודי? "
ואני זוכר שהייתי מאוד מבולבל מהשאלה הזאת.
בדיוק עברתי חזרה מבנגלדש
חייתי בארצות הברית –
ואני זוכר שחשבתי,
אני לא נוצרי כי אני לא מקבל מתנות לחג המולד,
לכן, אם הייתי צריך לבחור בין שתי אפשרויות אלה, אני חייב להיות יהודי.
אז הייתי מסתכל למעלה, ואומר, "ג'ון, אני יהודי."
וזה היה זה, וכך למעשה המשכתי בכמה החודשים ההם לחשוב שאני יהודי
שימו לב, הייתי בן שמונה.
כלומר עד שחנוכה הגיע
ולא קיבלתי שום מתנות גם בחנוכה ... (צחוק)
טענתי היא שזהות היא משמעותית
ולא זו בלבד שזהות היא משמעותית.
הזהות שלך אמורה להיות הסיפור שלך.
וכזה שמתאים לשאיפות הגבוהות ביותר שלך.
אז כשעברתי לבנגלדש לפני שנתיים.
חיפשתי זהות שתעזור לי לבטא בצורה משמעותית
את החיבור שלי לארץ זו.
אז התחלתי לעשות את כל הדברים שבאמת הייתי מעוניין בהם:
צילום, נסיעות, כתיבה-
והתחלתי למצוא חוט מקשר כאן.
התחלתי לראות את המגוון העצום של הארץ הזו
– אבל לא רק זה, אלא שבתוך המגוון הזה היה מצוי
המפתח להבנה מה גרם לבנגל להיות כל כך מוצלחת כציביליזציה.
כאן אני יכול למצוא זהות. שאוכל להתגאות בה,
וזו היתה זהות עם פוטנציאל.
אז בשנה שעברה, יצאתי לטיול הארוך המיוחל לטיבט.
וכאשר מדריך התיירים הבודהיסטי פגש אותי בשדה התעופה
הוא היה כל כך נרגש לפגוש בנגלדשי.
"בנגלדשי! בנגלדשי! ", הוא צעק.
ולא יכולתי להבין זאת,
אבל מסתבר שלפני 1,000 שנים
המלך הטיבטי נשבה בקסמו של נזיר בנגלי זה,
עד ששלח משלחת לבנגל
כדי לבקש אותו, לעלות לטיבט
ולעזור להפיח חיים ולהחיות את תרגול הבודהיזם
לאחר שנים של שקיעה ודיכוי.
זו הייתה משימה אדירה.
ונזיר בנגלי זה לקח על עצמו משימה זו,
והוא היה כל-כך מכונן ויעיל במשימה שלו.
שבודהיסטים היום, וטיבטים בכל רחבי טיבט
מתייחסים אליו כאל "אטישה" האדון הנעלה,
השני רק לבודהא עצמו.
ולכל מקום שאליו הלכתי בטיבט,
בכל מנזר שביקרתי,
אנו רואים את הפסל של אטישה, אדם בנגלי יושב ממש ליד הבודהה.
למעשה, אם אתם נוסעים למונגוליה, יפן –
אפילו אוסטרליה וחלקים של העולם הבודהיסטי,
עדיין תמצאו מרכזים, מנזרים ופסלים
שמוקדשים לאטישה - כזו היתה ההשפעה עמוקה.
עכשיו, כמה מכם כאן היום שמעו על הסיפור הזה?
וכמה מכם כאן היום יודעים מאיפה היה אטישה ?
הוא היה ממש מכאן, ממרחק של מספר קילומטרים מחוץ לדאקה.
ואם אתם כמוני ואתם תוהים,
איזה סוג של חברה הולידה אדם כזה-
ובכן, לפני אלף שנה בנגל הייתה מעצמה בינלאומית.
זאת הייתה אימפריה שהשתרעה מערבה עד אפגניסטן,
היא שלטה בסחר באוקיינוס ההודי.
והיא בנתה מתחמי מנזר אוניברסיטאים כמו זה בפהארפור.
היא הייתה מלאה במלומדים מכל רחבי האזור
שבאו ללמוד בקמפוס היוקרתי הזה.
וכך זה היה יכול להיראות אז- זה בטכניקת תלת-ממד, כמובן.
זה היה יכול לשמש זרמים דתיים
מבלי להתחשב - מה הייתה השתייכותכם הדתית.
התקבלתם שם בברכה.
ועד עצם היום הזה, זה אחד מהגדולים.
ואם זה נראה כמו עשרות מנזרים אחרים
שראיתם בדרום מזרח אסיה,
דעו שזה היה למעשה מודל השראה לכל האחרים.
וזה ממש כאן בבנגלדש.
תראו, אם אנחנו חושבים על הזהות שלנו במונחים מדינת-לאום,
אז אין לנו ברירה אלא לשים דגש רב כל כך על 1971.
ובעשותנו כך, אנו עלולים לאבד מהנרטיב הגדול הרבה יותר
של מה זה אומר להיות בנגלי.
ראו, כאשר 1971 מסבירה למה נלחמנו עבור הזהות התרבותית שלנו,
זה לא מסביר מהיכן התרבות והזהות שלנו הגיעו-
וה'מהיכן' הוא קריטי כי זה נותן לנו את התובנה הקריטית הזו
לאיך הפכנו להיות כוח תרבותי שכזה מלכתחילה.
תראו, בין אם אתם מאמינים בזה או לא.
בנגל הייתה ידועה פעם בשל יוקרתה הבינלאומת,
השגשוג הכלכלי שלה,
והתחכום האינטלקטואלי.
וכך אנחנו רואים פה דפוס שמתחיל לצוץ –
שנחוצה חברה פתוחה, חובקת-כל וסובלנית
כדי לבנות את היסודות לדור שנהנה מביטחון, יציבות ושפע
שראינו בבנגל.
והשליטים הראשונים של בנגל
נראה שהבינו את האיזון המנצח הזה.
אז אנו רואים את בנגל כמקום נפלא ומגוון
והשליטים והמנהיגים מסוגלים לתעל את המגוון הגדול הזה
לכיוון אמצעי יעילות, פתיחות,
כוללנות, ופלורליזם.
אז, אם אתם תוהים,
מאיפוא מגיע המגוון הגדול בבנגל -
אני חובב גדול של מפות, ומפות יכולות לעזור להסביר הרבה.
אז, אם אתם רואים את המפה הזו
ואתם מבחינים בנהרות שיורדים מההימלאיה,
איך כולם זורמים ישר לתוך הדלתא הבנגלית –
נהרות אלה, כמובן, שימשו בזמן העתיק כמערכות דרכים .
אז, אולי מפה זו היא קצת יותר ברורה –
אתם רואיםה, מסין, הודו, בהוטן, נפאל. בכל רחבי דרום אסיה,
כל הנהרות האלה זורמים ישר לתוך בנגל.
אז יש לכם מתקופה קדומה מאוד בנגל שהומה באנשים,
שרוחשת קבוצות אתניות ותרבויות שונות.
כיצד גורמים לכל זאת להיות בהרמוניה?
פלורליזם לא סתם קורה.
מדינה לא פשוט הופכת לאוטופיית פוצי-מוצי, רק בגלל שיש בה גיוון.
פלורליזם דורש מדיניות פעילה שנועדה להתמודד עם הגיוון,
ולתעל גיוון זה לתוצאות חברתיות מתקדמות.
זהו מאמץ פעיל.
אז יש לנו, למשל, בתקופת האימפריה המאורית.
לפני 2300 שנה את המלך אשוקה
אני בטוח שרבים מכם יודעים עליו,
הוטלה עליו אחריות עצומה
לשלוט על אוכלוסיה של 50 מיליון אנשים,
כולל הגבולות של בנגלדש של ימינו --
איך הוא עושה את זה?
הוא יהפוך למה שיהיה אחת הדוגמאות הראשונות בהיסטוריה
של מוסר פלורליסטי שמנוהל כדוקטרינת מדינה
כשהוא כתב הודעה מעמיקה על עמודי סלע
והציב אותם ברחבי האימפריה שלו.
"את האמונות של כל אחרים חייבים לכבד
מסיבה זו או אחרת.
בכך שמכבדים אותן, האדם מכבד את האמונה שלו
ובאותו זמן נותן שירות לאמונות של אחרים –
אז הרמוניה לבדה ראויה לשבח."
ואשוקה – זכה לזכויות רבות בזכות החזון רב ההשראה שלו.
לא רק שאנחנו מחשיבים אותו כאחד המלכים הנדיבים והדגולים של דרום אסיה,
אבל היוונים והרומאים כתבו על בנגל במהלך אותה תקופה,
הם כתבו על הנמלים המשגשגים שלנו,
הם כתבו על הסחורה האיכותית שלה.
הם כתבו על הפנינים האיכותיות ועל המלמלה,
ולא רק זה, אבל מחוץ לדאקה לאחרונה
נמצאה מטבע מ-300 לפני הספירה – בדיוק מתקופה זו
והיא יוחסה ליוון.
כך שאתם מקבלים תחושה של קוסמופוליטיות מוקדמת זו
שבנגל,הולידה כתוצאה מכלל פלורליסטי זה.
ואנחנו רואים את אותו סוג של מוסר פלורליסטי
מגולם אצל כל השליטים השונים של בנגל, לאורך כל הדורות.
אבל במאה ה-20 החל להסתמן מיתוס מסוכן.
והמיתוס המסוכן הזה היה שקהילות דתיות של דרום אסיה
איכשהו שייכות לתרבויות שונות,
וזה נוסח הכי טוב על ידי מוחמד ג'ינה
בתיאורית שתי האומות כשהוא אמר, בעיקרו של דבר,
מוסלמים והינדים שייכים לשתי תרבויות שונות,
– דתותיהן שונות, הטקסטים שלהם שונים,
ההיסטוריה שלהם שונה,
ואם אתה כופה עליהם לחיות יחד,
הניסוי הזה יסתיים בחורבן.
כתוצאה מכך, דרום אסיה היא הכי מקוטבת מבחינה דתית, מפוצלת,
וחבל הארץ הכי חמוש גרעינית על פני כדור הארץ
אתם רואים, תיאוריית שתי האומות הזו החלה להגדיר את הגבולות שלנו,
להגדיר את הפוליטיקה שלנו,
וכתוצאה מכך, אנחנו סובלים בשל כך
הן מבחינת היחסים הבינלאומיים שלנו,
אבל גם מבחינת ההתפתחות הכלכלית שלנו.
בבנגלדש, נלחמנו עבור חוקה שהיתה חילונית,
שייצגה את המסגרת הפלורליסטית של החברה שלנו.
אחרי הכל, אנחנו חברה המבוססת על קבוצות שונות רבות של מיעוטים דתיים.
אבל אז, תוך דור אחד שבנו על עקבותינו
ועכשיו הכרזנו על דת מדינה,
וזה נשאר כך מאז.
ובעוד דת-מדינה זו משקפת את רגשותיהם של הרוב,
ההזדהויות הצרות האלו גורמות
להעצים אלמנטים קיצוניים של החברה – לא את הרוב.
אז, אתם רואים, לדוגמה, קבוצות שמחליטות.
אם ספרים הם טמאים או קדושים, ובאם יש לאסור עליהם או לא.
והיו לנו כבר מקרים של איסור על ספרים.
אנו רואים, למשל, קבוצות שהחליטו שהחגיגה של "פוילה בוישק " (ראש השנה הבנגלי)
גם היא אינה קדושה, אז – להפציץ אותה!
וראינו מקרים אלימים שמתרחשים במהלך חגיגות אלה.
ראינו גם גזילת קרקע מהמיעוטים שלנו, שוב-
בחסות הדת אבל תוך הגנה על כך בעזרת מינוחים פוליטיים רופפים.
מבחינה היסטורית, ההזדהויות הצרות האלה לא היו קיימות בבנגל,
למעשה, בנגל הוסבה כרוב אתני לאיסלאם
תחת השלטון המוגולי החילוני
– משטר שלא היה אכפת לו כלל לאיזו דת אתה שייך.
אז אנחנו רואים במהלך הסולטנות הבנגלית,
כאשר המוסלמים שלטו בבנגל,
משוררים שמתארים, למשל ב-1500
איך היו "ספרי מהאבהרטה" בכל בית,
כיצד ללא הבדל אם היית הינדי או מוסלמי – קראת בהם.
אנחנו גם שומעים סיפורים נהדרים מאותה מאה מפיו של משורר אחר,
שמספר על מוסלמים בוכים
כאשר קראו בראמאיאנה. על רחמה שמאבד את סיטה אהובתו.
סולטנים בנגלים אלה גם שימשו כפטרוניי היצירות ההינדיות,
אז ה"מהאבהארטה", ו"הראמאיאנה" תורגמו לבנגלית
בפעם הראשונה בתקופה זו.
גם כן, תנועות הומניסטיות הינדיות נתמכו על ידי הסולטנים הבנגלים אלה.
ואנחנו רואים את הסולטנים הבנגלים האלה במהלך טקסים ציבוריים
משתמשים במים – מים קדושים מהגאנגס, כדי לטהר את עצמם.
אז בקיצור, בעוד מוסלמים אלה הגיעו לאזור כזרים,
עם דת הזרה במאה ה-12,
הם בעיקרו של דבר הפכו לראג'ות הבנגליים
כפי שכונו באהדה על ידי הנתינים שלהם.
אז אתם רואים את המקור הגדול הזה של כוח ואחדות
שנובע מסינתזה דתית זו של ההיסטוריה של בנגל.
אז כאשר הבריטים בשנת 1905 רצו לחצות את בנגל לשניים
בהתבסס על קווים דתיים בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה,
אתם רואים אנשים כמו טאגור נוקטים עמדה למען אחדות
– לאחדות פוליטית ודתית,
ואתה יודעים כיצד הוא הגיב כששמע לראשונה על התוכנית הזאת?
הוא חיבר את המילים שיהפכו, 65 שנים לאחר מכן,
להמנון הלאומי של בנגלדש, "עמר שונר בנגלה" - בנגל הזהובה שלי,
איך יכולתם לפלג אותנו?
והוא יצא אל הרחוב, וקשר ראקהי,
צמיד הודי שמסמל קרבה ואחווה,
על הידיים של כל מוסלמי שפגש ברחובות.
ולאחר מכן בשנות הארבעים, כאשר הודו נחצתה,
אנו רואים איום קיומי על התרבות הבנגלית
שבאה בצורה של החלפת השפה הבנגלית בשפת אורדו.
וגם הוצע שהכתב הבנגלי ישונה לכתב ערבי במשך הזמן.
וזה החל לעורר את ההמונים,
פתאום, בנגלים התחילו לראות
את הסוגיה שמתעוררת עם הזדהויות דתיות צרות
היה זה איום קיומי על התרבות הבנגלית.
אז בשלב זה רואים – שהתנועה בנושא השפה מתעוררת
ואחד הראשים והמייסדים של תנועת השפה הזו היה מוחמד שאהידולה,
שניצב מעל דוכן באוניברסיטת דאקה
והכריז על השפה הבנגלית בעלת המקורות העתיקים והסינקרטים
כעל נקודת מפגש של ההשפעות של ההינדואיזם, הבודהיזם, האיסלאם והנצרות לאורך הדורות.
וברוח דומה, קאזי נאזרול איסלם (משורר בנגלי)
מביע את הקונצנזוס הלאומי של בנגל כשהוא שר את השיר –
"אני שר את שירת השוויון.
בה כל המחסומים התפוררו,
כל ההבדלים נמוגו
והינדים, בודהיסטים, מוסלמים ונוצרים באו והתאחדו "
ואתם רואים כרזות כאלה מופיעות בבנגל
במהלך מלחמות ההמהפכה.
ושוב , בנגל מבטאת את אחדותה ועוצמתה
מהיסטוריה פלורליסטית נהדרת זו.
אז כאשר סוף סוף זכינו בעצמאותנו בשנת 1971
– ודאי שזה היה על הבדלים כלכליים,
ודאי שזה היה על חילוקי דעות פוליטיים,
אבל באמת זה היה השיא של 2,500 שנות היסטוריה של פלורליזם
שיצאו בזעקה,
וסרבו שיתעלמו מהן.
וכעת,, שוב, אנו אדונים לגורלנו.
ובזמן שלאהוב את שכנך אולי נראה כאתיקה טובה, אתיקה מוסרית טובה,
זה גם עסקה טובה,
במיוחד כשחושבים על ההזדמנויות שצצות מסביבנו
עם מאה אסיאתית זו.
לדוגמה, ישנה הודו שמקיפה אותנו משלושה צדדים
ועלייתה המטאורית.
אתם רואים את סין מצפון וממזרח לנו,
הכלכלה השנייה בגודלה בעולם,
מדרום, ישנם מפרץ בנגל והאוקיינוס ההודי –
כשהאוקיינוס ההודי מהווה המרכז הגדול ביותר בעולם של הסחר הבינלאומי.
והזדמנות זו תוארה ביתר פירוט על ידי רוברט קפלן, כשהוא אמר
"האוקיינוס הזה הוא שוב בלב העולם.
בדיוק כפי שהיה בזמן העתיק ובימי הביניים..."
אז מהו התירוץ שלנו לא לחבור לצמיחה הדינמית הזו?
אנחנו יודעים את הפתרון, ויש לנו היסטוריה עמוקה
שמהווה תקדים לכך שנוכל לממש את הציפיות.
ואם אתם מביטים סביבכם היום,
ואתם רואים את המציאות ההרסנית הזו של העוני שבה אנו מוקפים,
דעו גם שעוני הוא תופעה חדשה.
בהיסטוריה המפוארת של בנגל,
בנגל הייתה תמיד ידועה בעושר העצום שלה,
הפאר שלה, היופי שלה–
אז בבקשה, חישבו על כך, כשאתם מגיעים לשם.
והופכים לשגרירים אלה של שינוי.
ואני רוצה להשאיר אותכם עם התמונה הזאת
אני מבטיח לכם שאלו אינן הצעות אחרונות לטיסות של בימאן (חב' התעופה של בנגלדש). (צחוק)
מה שאתם רואים כאן זה למעשה
כל התרבויות וכל העמים שלבנגל היתה נגיעה בהם
לאורך ההיסטוריה הארוכה שלה – ואשר נגעו בה בתורם.
אז שוב, כשתצאו לשם ותהיו שגרירים של שינוי
למען בנגלדש פתוחה יותר, כוללנית ומשולבת גלובלית,
דעו שההיסטוריה היא בצד שלכם
בגלל שההיסטוריה של בנגל היא היסטוריה של ריבוי ושגשוג
וכי אין שום סיבה שהעתיד שלנו לא ישמור על אותה הבטחה.
תודה. (מחיאות כפיים)