אני יודע שיש לי אחד הג'ובים הכי טובים על פני כדור הארץ.
אני מנהל חברת חלליות - הנה בא המיקרופון-
יש לי את הזכות להפעיל מנועים רקטיים גדולים כל הזמן
ובקרוב אני אטוס בפעם הראשונה על טיל לחלל.
אבל, זה לא קל, למעשה זה ללא ספק
הדבר הקשה ביותר שעשיתי אי פעם בחיים שלי.
ואני מבטיח לכם שיש דרכים קלות יותר לעשות כסף.
(צחוק)
אז, למה לעשות את זה? ובכן, לפני כמה שנים
הבן שלי הביט בי לילה אחד
ושאל אותי - מצטער זה עדיין מרגש אותי -
"אבא האם זה באמת נכון שהיו נוהגים
לטוס לירח בזמן שהיית ילד?
וזה טלטל אותי, זה עדיין מזעזע אותי.
זה טלטל אותי כי ככה מתחיל עידן אפל.
עדין אפל מתרחש לא רק כשחברה
שוכחת איך לעשות משהו--
זה קורה גם כאשר חברה שוכחת שהם בכלל יכלו לעשות את זה.
עברו 14 שנים מאז עזבתי
קרירה מבטיחה באינטל שמאד נהנתי ממנה
והיא גם הכניסה משכורת יפה
בכדי לעבוד על פתרון לבעיה של
תחבורה בחלל בעלות סבירה,רב פעמית ואמינה.
ויש הרבה סיבות שבגללן עשיתי את זה
אבל בסופו של דבר בשבילי זה על מנת למנוע עידן חדש של חשכה.
אני צאצא של תוכנית אפולו. הגורמים המשפיעים ביותר
-האם עדיין יש לי מישהו שלוחץ-
בזמן שגדלתי היו נאס"א ,מסע בין כוכבים
ויצירותיו של רוברט היינליין.
אלו מכם שצעירים ממני
לא מסוגלים לתפוס את זה כאשר אני אומר
שלא רק האמנתי שאנחנו הולכים להכנס לתחום החלל-
ציפיתי לכך.
החלל היה ללא כל ספק היעד הבא שלנו.
וידעתי שאני רוצה להיות חלק מזה.
אבל לא ראיתי סיבה טובה ללמוד
כיצד לבנות רקטות. הם כבר טסו בתקופה הזו
אז במקום זה למדתי על כל הדברים המגניבים
שניתן לעשות בחלל
ברגע שבעיית התחבורה נפתרה.
ומעבורת החלל היתה אמורה לפתור את הבעיות האלו.
מעבורת החלל אמורה היתה לייצר אפיק זול ואמין של תחבורה לחלל.
אבל בשנת 1981, כאשר היא סוף סוף טסה, היה כבר ברור
כי ההבטחה לא הולכת להתגשם.
ורק כמה שנים מאוחר יותר בשנת 1986
אבדתי את האמון בכך שנאס"א תסלול עבורנו את הדרך
אל היעד. חלק מכם וודאי זוכרים
כיצד צפו שוב ושוב ושוב ושוב,
כאשר הם שידרו במחזוריות, את הצ'לנג'ר מתפוצצת
בשידור ישיר בטלוויזיה הלאומית.
להרבה אנשים שעוסקים בחלל היום
יש איזה סיפור על הצ'לנג'ר, שלי הוא די פשוט.
בתור סטודנט בקאלטק - היינו כמובן
סקרנים לגבי חלל, אך ללא ידע מיוחד
או מומחיות. אני הכרתי את הבעיה של טבעת האיטום
שגרמה בסופו של דבר לאסון הצ'לנג'ר. הרבה אנשים הכירו את הבעיה.
זה לא היה סוד. ואני זוכר שאמרתי
בבוקר התאונה,
"זה נראה כמו טבעת האיטום! אבל זה לא יכול להיות.
הם כבר מצאו את הבעיה."
כי מעולם לא תארתי לעצמי
בסיוטים הפרועים ביותר שלי,שהם ימצאו בעיה
משהו כזה, ולא יתקנו אותה.
אחד הפרופסורים שלי היה חבר
בועדת החקירה של תאונות הצ'לנג'ר,
ומה שהוא מצא זה שאם זה לא היה טבעת האיטום
זה פשוט היה משהו אחר.
המעבורת היתה מלאה בבעיות כאלה.
והתרבות בנאס"א באותו זמן
לא עסקה בתיקון בעיות, אלא
להסביר מדוע הן לא כאלה רציניות.
ואז ידעתי, לא משנה כמה גדולים
ההישגים של נאס"א היו או יהיו
ולא משנה כמה כסף הקונגרס
נתן להם או לא לנתן להם,
הם אף פעם לא הולכים לשים אותי, ואנשים כמוני
בחלל. הם לא הולכים לשבור את המחסום הזה.
אז, להגיע לחלל זה קשה
(צחוק)
אבל זה לא כזה קשה.
אתה שומע אנשים שמדברים על רקטות
"לעולם לא נגיע לחלל אם לא יהיה לנו
משהו טוב יותר מרקטות", או
"לעולם לא נגיע לחלל בזול, משום
שדלק עולה יותר מדי", או דברים כאלה.
זה שטויות.
וכל אחד שלומד את הבעיה
יכול להראות לכם שזה שטויות.
זה עולה בערך מאה מיליון דולר
כדי לשגר מישהו למסלול על מעבורת החלל.
זה לוקח בערך עשרים מיליון דולרים
כדי לשגר מישהו לחלל בסויוז.
בשני המקרים, העלות של דלק,
הדלק והמחמצן
היא כ 0.001% מתוך סה"כ העלות.
אם כך, היכן נמצא השאר?
ובכן, העלות הנותרת לא נמצאת בחומרים.
רקטות נבנות בעיקר מאלומיניום, בדיוק כמו מטוסים.
הן לא עשויות יהלומים.
אז איפה יתרת הכסף? היתרה נמצאת בכוח האדם.
כוח האדם שמפעיל את פס הייצור
של טיל גדול שבו משתמשים פעם אחת ולאחר מכן הוא נעלם.
או שזה כוח האדם הדרוש בכדי לקחת חללית
שאותה אנחנו מקבלים בחזרה לאחר טיסה לחלל, כמו המעבורת,
לפרק אותה לחתיכות קטנות, ולבדוק כל חתיכה,
להחליף את אלו שפגומות
ולהרכיב את הכל שוב יחד.
וזה לוקח כעשרת אלפים איש.
לוקח כ-3,000 אנשים בכדי להפעיל
קו לייצור רקטות.
עכשיו, מטוסים, נושאים דלק בדיוק כמו
טילים, הם גדולים באותה המידה , והם
למעשה הרבה יותר מסובכים מאשר רקטות.
במטוס משתמשים כ 10,000 פעמים
במהלך החיים שלו, לפחות.
ואנחנו מפעילים את האופרציה הזו אם 0.01% מכוח האדם
בכדי לייצר רקטה.
או לפחות כך זה היה.
ולכן ישנה עלות של $100,000,000
בכדי לקחת אדם למסלול על גבי מעבורת החלל,
ועלות של כ-$100 כדי לקחת אדם מבוסטון במטוס לניו יורק.
יתר על כן, לגבי בטיחות, אנחנו הטסנו
אנשים לחלל פחות מחמש מאות פעמים
מאז יורי גגארין עשה את זה בפעם הראשונה בשנת 1961.
האחים רייט עשו יותר מ-700 טיסות דאון
כדי להתכונן לטיסה הממונעת הראשונה שלהם ב-1903.
עידן החלל עדין לא נפתח,
אנחנו ממש בהתחלה שלו.
לכן החלטתי להכנס לעסקי הרקטות.
משום שמה שאנחנו צריכים זה לא קסם,
אנחנו רק צריכים שרקטות יעברו
אותו סוג של תהליך שיפור תחרותי
כפי שמטוסים עברו.
והטכנולוגיה שחסרה לנו היא קפיטליזם.
זה מה שחסר בתחום החלל.
יוזמה חופשית, אותו הדבר שגורם לדברים לפעול
בזירות אחרות של החיים המודרניים.
אז בחברה שלנו התחלנו לפתח
מנועי טילים שמחזיקים מעמד.
מנוע שאותו אנו יכול להפעילו אותו שוב ושוב
ולא צריך לפרק בין הטיסות.
זו הייתה תמונה של הבן שלי מפעיל
את המנוע בפעם האלף.
זה לקח לנו עשר דורות של פיתוח
כדי להגיע למנוע שראיתם
מנועים שנמצאים עכשיו בגודל מלא ובביצועים מלאים
מנועים שלהם אנחנו זקוקים בחלליות שלנו.
בדקנו את המנועים האלו
בשני דורות של כלי טייס--
מטוס מופעל רקטה, איזי רוקט
נבנה כדי להדגים יכולת פעולה בעלות נמוכה.
בסוף תקופת החיים של המטוס, הדגמנו שאנחנו יכולים
להטיס את המטוס בפעם השניה באותו היום בעלות של 900$ לטיסה.
עלות שהיא בכמה סדרי גודל זולה יותר
מאשר כל הניסיונות שנעשו בעבר
עם רכב רקטי מאוייש.
הרכב השני שלנו, האיקס רייסר
פותח בעיקר בכדי לקדם
קצב מבצעי, לבדוק כמה מהר אנחנו יכל לעשות דברים.
אני חייב להעיר בנקודה הזו -- שזו הייתה טיסה מאד מהנה.
הייתי מהנדס הניסוי של הטיסה התשיעית.
בסוף התוכנית של כלי זה, תוכנית שנמשכה
כארבעים טיסות הדגמנו
יכולת לנחות ולהכין את הרכב
עבור טיסה מחודשת תוך עשר דקות,
והצלחנו לעשות 7 טיסות באותו היום.
עכשיו – אם הווידאו ישתף פעולה - עבודה של שנים רבות
הגיעה לכדי מימוש ואנחנו יכולים סוף סוף
לבנות את הרכב שלנו למסלול נמוך, לינקס
ואני כבר לא יכול לחכות עד שאטוס עליו.
הרכב יקח אנשים מחוץ לאטמוספירה
ובחזרה באופן שגרתי. הוא יוכל לשאת אנשים פרטיים,
חוקרים תעשייתיים וממשלתיים,
ניסויים מדעיים אל מחוץ לאטמוספירה ובחזרה.
ואנחנו יכולים להשתמש בו בכדי לשגר נאנו לווינים למסלול.
שילוב של כל התחומים הללו
זה מה שהולך לממן לנו את היצירה של
ניסיון עשיר בטיסות לחלל
שאותו אנחנו צריכים בכדי לגלות מה באמת גורם לטיסה לחלל
להיות זולה ואמינה.
יש לנו מתחרים בעסק הזה,
תודה לאל יש לנו מתחרים בעסק הזה.
צריך תחרות בכדי לגרום לכל אחד מאיתנו להיות במיטבו.
ואתם יכולים לשים לב שכל רכבי הניסוי שטסים
נראים שונים בתכלית אחד מהשני.
בדיוק כמו בימים הראשונים של המטוסים
כאשר ניסו להבין כמה כנפיים צריך
האם לשים אותן בחלק הקדמי או האחורי.
ואני מקווה שכולם יצליחו, אני רק מקווה
שבסוף אנחנו נהיה קצת יותר טובים מהם.
(צחוק) (מחיאות כפיים)
אז למה צריך להיות לכם אכפת מכל זה?
זאת אומרת, טיסה לחלל זה מגניב, טילים זה מגניב
אבל יש בזה משהו עמוק יותר.
הדברים שאותם היינו צריכים לייצר בכדי לגרום לרקטות לפעול
הם באמת אותם הדברים שגורמים
לשאר החברה לעבוד-
תחרות, קפיטליזם, יוזמה חופשית.
לא צריך להיות אדם פסימי
בכדי להביט סביב העולם או להסתכל על ההיסטוריה,
ולראות כי דברים כאלה אינם בלתי נמנעים.
לאנושות יש היסטוריה ארוכה, אבל החברה
שבה אנו חיים כעת היא ייחודית בהיסטוריה האנושית
במובנים רבים זאת תאונה היסטורית.
ברוב ההיסטוריה האנושית הסיפור הוא על מיעוט של עשירים
ששלוטים בהמון העני.
יש לנו משהו יקר,בעל שמות רבים-
תרבות הרנסנס, המהפכה התעשייתית,
התרבות המערבית, חירות - תקראו לזה איך שתרצו.
סוג כזה של חברה תלוי בהרס יצירתי
תלוי בנכונות לאפשר דרכים חדשות
לעשיית עסקים בכדי לעקור את השיטה הישנה.
וזה גם תלוי רתימת ברציפות
אנרגיה יצירתית של אנשים אשר עשויים להיות מחוץ
המערכת של אדיסון או טסלה או האחים רייט.
בקיצור, היא אינה יכולה להתקיים לאורך זמן בלי חופש.
אשר בתורו נשענת על יותר עמוק
האמונה מהותי יותר. אמונה שהחיים
הם לא משחק סכום אפס.
אם אתם סבורים כי החיים הם משחק סכום אפס
אז עבורכם יותר הגיוני להגן
על מה שיש בכל מחיר.
כי כל שינוי יוביל רק להרעה במצב, נכון?
זה הגיוני עבורכם, שאם אתם רוצים משהו,
אתם צריכים ללכת לגנוב אותו. מהו ההבדל
בין ליצור משהו לבין לגנוב משהו
אם הכל זה משחק סכום אפס?
אני לא מאמין בזה לרגע. החיים טובים יותר בבירור כעת
מאשר בתקופה שבה הייתי צעיר. כל מחקר בהיסטוריה
מראה לי כי כל עוד התרבות האנושית
בסביבה, מחליקה את הפסגות
ואת העמקים, החיים משתפרים
במונחים הניתנים למדידה. החיים במצב הטבעי
היו מגעילים, אכזריים וקצרים.
לכן אני מאמין בקידמה, קדמה אינה מילה גסה.
ואני מאמין כי בתור אחד שתומך
בתרבות הזו החובה שלי היא להוסיף ולתרום לה.
בכדי לקדם את זה, בכדי להעביר את זה הלאה.
ואני חושב שאם אתם מאמינים תומכים
בתרבות הזו זוהי גם החובה שלכם.
החשיבות של הגעה לחלל אינה טמונה רק
במשאבים או באנרגיה שניתן למצוא שם--
עכשיו, הם קיימים. החלל מלא בהם.
כל מה שנחשב נדיר על כדה"א
נמצא בשפע במקום כלשהו בחלל.
האנרגיה שנדרשת בכדי להניע את האנושות
נשטפת דרך מערכת השמש בכמויות
שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין ואנו לא עושים בה כל שימוש.
בזמן שאנחנו יושבים כאן מתדיינים ומתלבטים
בשאלה האם אנחנו אולי מעלים
את הטמפרטורה של כדה"א בחלקי מעלה
מאדים יושב שם מחכה, מתחנן
שנבוא ונעלה את הטמפרטורה שלו
בכמה מעלות. פשוט להפוך אותו
לעולם רטוב וחם שבו אנחנו יכולים לחיות.
וזה לא שאפתני יותר או משוגע יותר
עבורנו לעשות את זה היום, מאשר
השיקול של אבותינו האם לשים מסילת ברזל
לאורך הסיירה נאבדה ולבנות
מאגרי ענק, מערכות הספקת מים בכדי להוביל מים
וחשמל לקליפורניה.
לא היינו מסוגלים לחיות כאן היום, במספרים כאלה
של אנשים שחיים כאן, ללא עבודות ההנדסה האלו.
עבודות אלו שאנחנו כבר מתייחסים אליהן כמובנות מעליהן.
אבל המרכיב החשוב ביותר ביעד הזה
הוא פסיכולוגי. בגלל שקשה להחזיק
באמונה הזו בגבולות, באמונה הזו
במשחק סכום אפס, כאשר אתם יכולים לראות
אדמה חדשה לא מאויישת, בתולית נמתחת לפניכם.
ואני לא חושב שזה מקרי
שהמהפכה התעשייתית התחילה יחד עם עידן המפרש.
אני לא חושב שזה מקרי
שארצות הברית הוקמה על הקצה
של יבשת מאוד דלילה באנשים, יבשת בתולית.
ובזמן הזה האדמות שאנחנו רואים
הן באמת לא מאוכלסת, הן ממתינות
לקבל את מתנת החיים.
החלל הוא באמת הגבול האחרון.
הוא סופי כי ברגע שאנחנו נגיע אליו, הוא למעשה חסר גבולות.
אנחנו לא צריכים עוד אחד.
אבל אנחנו חייבים להגיע עליו עכשיו. אנחנו חייבים להגיע עליו
בזמן שהאמונה בחירות ודינמיות
עדיין איתנו. ההימור לא יכול להיות גבוה
יותר מההימור הנוכחי.
אנו עומדים בפני הבחירה האם
אנחנו יוצאים או לא יוצאים מן העריסה
ומכוונים את עצמנו אל עבר מסלול שיוביל
את האנושות עוד אלפי שנים קדימה.
אני לא יכול לדמיין מה יהיו התוצאות של מעשה כזה.
או לחילופין, להכשל במבחן הזה וליפול
לתוך מצב של דעיכה מתמדת.
אל תיפלו לתוך המלכודת שרבים כל כך
מנסים לשים לפניכם.
אל תיפלו לתוך המלכודת שגורמת לכם להאמין
שכבר יש לנו הכל.
העתיד יכול להיות טוב יותר מאשר העבר.
אנו יכולים להשאיר עולם טוב יותר,
או עולמות טובים יותר לילדים שלנו.
זה קשה. כל כך קשה.
אבל האם אני יכול לבקש עבודה טובה יותר?
אני יכול להתעורר כל בוקר
ולנסות להפוך את זה לאפשרי
וכל אחד מכם, כל אחד בתחום שלו,
עומדים בפני בחירה דומה. ואתם שמעתם היום
על אנשים אשר עמדו בפני הבחירה הזו באופן יצירתי
תשמע יותר בהמשך, אבל כולכם עמדתם בפני
אותה הבחירה. אל תעמדו ותסתכלו מהצד על היתרונות
שיש לאנושות להציע-- תוסיפו להם. שפרו אותם. שימרו עליהם.
תודה.
(מחיאות כפיים)