קוב: שלום לכם, וברוכים הבאים אל כיתת האמן לחצוצרה
של התזמורת הסימפונית של YouTube.
שמי פיליפ קוב ואני נגן החצוצרה הראשי
בתזמורת הסימפונית של לונדון.
ומימיני יושב נייג'ל גום.
גום: לפני שנתיים, כשעשינו את הדבר הזה של YouTube,
שיתפנו את נגן החצוצרה המבוגר של התזמורת,
ששמו מוריס מרפי, שפרש עכשיו.
אדם מפורסם מאוד.
מוריס מבוגר ממך בחמישים שנה.
קוב: [מצחקק]
גום: אז זו קפיצה די גדולה.
איך ההרגשה?
קוב: זכות אמיתית, למען האמת.
ואני תמיד, אתה יודע, כשהייתי קטן--
ולעבוד עם אנשים כמו רוד וכמוך.
גדלתי על האזנה לתזמורת.
ובגלל הרקע והמסורת
של המחלקה, זו זכות גדולה, ממש גדולה.
באמת.
גום: נגן לנו את החמישית של מאהלר ותן לנו את הגרסה שלך.
[הסימפוניה החמישית של מאהלר]
מצוין.
איך אתה ניגש
לנגן משהו שכזה?
קוב: טוב, אני חושב שבתור התחלה,
הרבה אנשים יודעים שהחמישית של מאהלר היא אחד
מקטעי החצוצרה המפורסמים ביותר
וגם שכל הסימפוניה
מתחילה בחצוצרה לבדה.
ואני מניח שצריך לגשת לזה
עם מידה מסוימת של ביטחון.
וזה לא סוג של-- חוץ משלוש התיבות
הראשונות, אולי אפשר לומר--
זה לא סוג של פתיחה שאפשר לסגת ממנו.
אז בשבילי, באופן אישי-- אני יודע שזו
אולי נקודת מבט יהירה מצדי,
אבל צריך פשוט להתכונן לזה ולהתחיל בזה
כשאתה מתכוון להמשיך.
בשבילי. זה מה שאני...
גום: ומה לגבי הדינמיקה וכל זה--
אתה יודע, אתה לוקח נשימות עצומות
מהר מאוד.
כשאתה מתחיל את הקטע, על מה אתה חושב?
כשאתה יושב על הבמה ואתה מתחיל את זה
מאפס.
כמובן שזה רגע מורט עצבים.
אבל האם אתה חושב על המוסיקה
או שאתה חושב "אלוהים אדירים"?
קוב: טוב, בפעם הראשונה שעשיתי את זה, חשבתי,
חשבתי שזה בדיוק מה שארגיש.
חשבתי שארגיש כמו "אלוהים", אתה יודע...
"מה אני אמור לעשות?
אני עומד להיכנס ללחץ, לא?"
אבל אני חושב--
האמת שזה די מצחיק.
זה לא קרה.
ואולי חלק מזה נבע מזה שהייתי נרגש
בהופעה הראשונה או בכמה ההופעות הראשונות.
אבל אני חושב ש--
זה, לפחות בשבילי, בהתחשב בגילי הצעיר
ורק בתחילת הדרך, אתה יודע,
התזמורת הסמפונית של לונדון, החמישית של מאהלר-- זה ממש מרגש.
זו פתיחה של חצוצרה.
זו פתיחה נהדרת.
היא דרמטית.
צריך לנגן אותה עם כל הלב.
גום: אז כשאנשים מנסים את הקטע,
ילדים או סטודנטים או כל אחד אחר,
מה היית-- מה היית מחפש?
קוב: הייתי מחפש אופי...
הדגשת כל פרט קטן,
הקפדה על כך שכל המשפטים מתקדמים לכיוון הנכון.
אבל גם שהצליל לא יהיה יותר מדי--
אני מדבר על ביטחון אבל בנוסף, כשאתם מנגנים מכל הלב,
אסור שהצליל יהיה אגרסיבי מדי
ואסור להוציא את הצליל בכוח.
טוב, יכולה להיות לכם-- יכולה להיות לכם טכניקה נהדרת
בחצוצרה בתור נגני כלי נשיפה.
ואני בטוח-- כלומר, אני לא יודע
שום דבר על זה, אבל אני בטוח
שגם בכלי המיתר,
אבל אם אין לכם את הצליל
שמתאים לזה,
לא נראה לי שהרבה אנשים היו רוצים להקשיב לכם.
גום: זה נכון. קוב: או רק מיעוט נבחר.
גום: זה נכון לגמרי.
אז למען האנשים שמקליטים את זה,
אתה יודע, את הקטעים האלה, אתם יכולים להתייחס
אליהם בתור תרגילים טכניים
אבל הם לא.
אנחנו מחפשים משהו נוסף.
והעניין, אתה יודע, עם כל כלי נגינה
הוא שאתה מנסה למשוך את תשומת הלב
של אנשים לצליל והרבה פעמים זה--
בתת-מודע, זה לא קשור לכמה מבריק ומדהים
אנשים מנגנים, או משהו כזה.
זה בעצם הצליל של כלי הנגינה,
אז-- אז כשאתם עושים דברים
כאלה, יש לזה צד טכני,
אבל יש צד נוסף חשוב לא פחות,
כלומר יש גם צד מוסיקלי
והפקת צליל יפהפה מכלי הנגינה,
אפילו כשזה בקול רם.
זה עדיין צריך להיות יפה.
טוב, אז זה הסולו הארוך בקטע האמצעי
ב"דון חואן".
זה במי.
[צחוק]
["דון חואן" מאת שטראוס]
זה נהדר, פיל.
עשית את זה בשתי נשימות.
למה בחרת את זה כאן?
זה רק מפני--
רק מסיבות של נשימה או שזה אמבושיור
או שזה...
קוב: הנשימה האחרונה שלקחתי
פשוט עזרה לי בשלב שבו מטפסים למעלה,
כשעולים בסולם.
אבל יש, נראה לי, יש הזדמנויות שונות,
אם אתם לחוצים או אם אתם ממש צריכים
את זה באמבושיור, לקחת נשימה במקום אחר.
כלומר, לדוגמה,
מספר 138-- טוב, תיבה 138.
בפעימה השנייה. גום: אחרי-- כן.
קוב: זו רק הזדמנות מהירה
לנשום שם
ואז אחרי ארבע תיבות
ואז עוד אחת.
גום: כי זה משפט ארוך מאוד, לא?
בעיקר החלק הראשון.
קוב: ואתה, בשלב הזה,
אם אני לא טועה, מוביל את התזמורת כולה.
גום: כן. קוב: ובמקרה זה,
שוב, לא צריך לנגן באגרסיביות,
אלא צריך להוביל את התזמורת
כמו שצריך-- גום: אבל הצלחת
לנגן את זה, וזה נשמע יפהפה,
אבל אתה מנגן בקול רם למדי.
כמו שאמרת, אתה צריך להוביל את התזמורת.
איך אתה שומר על הצליל הזה
כשאתה דוחף קדימה מבלי שהוא יישמע צורם?
האם זה משהו קבוע שאתה--שאתה מקשיב לו?
קוב: כן. גום: בגלל שדיברנו
עם מוריס על זה, ואני אמרתי, "מוריס,
"אתה יודע, אתה פשוט מנגן מנגינות.
"אתה ידוע בכך שאתה מנגן מנגינות, מנגינות פשוטות.
איך אתה מתכנן את זה?"
והוא אמר, טוב הוא, אתה יודע--
אני חושב שהוא אמר-- בגלל שהיה בתזמורות
כשהם ניגנו מזמורים,
והוא תמיד חשב להוסיף להם מילים.
אז הוא נהג לחשוב כאילו זו זמרה.
אז הוא היה יוצר פיסוק כמו זמר.
אבל אתה עושה את אותו הדבר.
אתה מנגן את הפיסוק באופן טבעי.
קוב: טוב, תמיד אהבתי מנגינות.
אתה יודע, בשבילי, באופן אישי,
חלק מהמוסיקה העכשווית,
וזה מאוד מאתגר מבחינה טכנית,
ויש לזה המון השפעה.
אבל בשבילי, אני נהנה לנגן מנגינות
יותר מכל דבר אחר.
וזו גם הקשבה, אתה יודע--
מאז שהייתי ילד קטן, תמיד הקשבתי--
גום: אתה בא מרקע של קורנית.
קוב: כן, אני מגיע מרקע של קורנית
בצבא הישע, כן.
וגם, אתה יודע, להקשיב לאנשים--
יכול להיות שזה דומה למוריס, הרקע במזמורים
ובשיוך מילים.
כלומר, אין ספק שאני לא חושב על זה, בהכרח.
אבל יש משהו קבוע בתזמורות הצבאיות,
ואני בטוח שבתזמורות מחוץ לצבא גם כן,
לגבי פיסוק ולגבי הבחינה של--
ואני חושב שפשוט עובדים על זה.
גום: כן, אז לאלה מביניכם שעושים את זה,
הנגינה של התווים היא דבר אחד,
אבל צריך לחשוב על כל מיני דברים כמו המקומות שבהם אפשר לנשום,
כמה פעמים לנשום, וכמו שפיל אמר,
עדיין לנסות להוציא את המשפט הגדול מכל--
מכל הקטע, שזה דבר קשה
בגלל שהוא מסתיים בקצב גבוה ומתואם.
קוב: שאעשה את זה שוב, את הנשימה?
גום: כן, תעשה-- תעשה עוד אחת.
קח נשימה נוספת.
["דון חואן" של שטראוס]
טוב, זו קריאת החצוצרה מתוך "לאונורה".
ברה במול.
וזה מאחורי הקלעים...
ושמונה התיבות שלפניה, יש קטע גדול וארוך
של כלי המיתר, סיום חזק מאוד
של קרשנדו בתו הראשון של הקריאה הזו מאחורי הקלעים.
אז היא צריכה להיות--
טוב, זה מאחורי הקלעים.
היא צריכה להיות מאוד חגיגית ועם נוכחות.
והקריאה השנייה אפילו יותר.
[הפתיחה של "לאונורה" מספר 2 מאת בטהובן]
טוב.
נהדר. קוב: השנייה?
גום: תעשה את הבאה. כן, תעשה עכשיו את השנייה.
בוא נראה אם תצליח לעשות את זה בצורה קצת שונה.
[הפתיחה של "לאונורה" מספר 2 מאת בטהובן]
יופי. טוב מאוד.
מבחינה טכנית, זה לא קשה
עד שמתחילים לנגן בצורה מהירה יותר.
אני חושב-- כשמנגנים את זה,
עשה את שתיהן-- את שתי הקריאות, וגם...
אנחנו ממש מנסים-- למרות שזו אותה הקריאה,
הקריאה השנייה צריכה להיות יותר נמרצת
מבחינה מוסיקלית, אז-- אז היא יכולה להיות--
אפשר לדחוף עוד קצת את השמיניות,
ואפשר לדחוף עוד קצת את השלשות אם אפשר
לקראת הלה הארוך.
וכן, זה המקום שבו צריך להתרכז
ברמת הדיוק של הארפג'יו.
יש לך עצות לגבי זה?
חוץ מלתרגל באיטיות?
קוב: לתרגל באיטיות וממש להכות--
להוריד את השסתומים. גום: כן.
קוב: נסו בצורה פסיכולוגית להפנים את זה.
גום: טוב, ובאופן כללי עבור כל--
כל שלושת הקטעים,
מבחינה טכנית, זה כנראה הקל ביותר
מבין השלושה.
אבל אל תתייאשו.
יש לנו נגן חצוצרה חצוצרה ראשי
שיושב כאן, אתם יודעים, ואנחנו לא מצפים
מאנשים שיהיו מסוגלים לנגן ככה.
אל תרתעו. נסו את זה.
באמת, נסו את זה.
והדברים שאנחנו מחפשים,
זו לא רק טכניקה.
אנחנו מחפשים מוסיקה.
אתם יודעים, אנחנו מחפשים מנגינות ופיסוק,
צליל יפהפה.
לא הכול קשור רק לטכניקה
ולדיוק שבניגון הצלילים
בכלי נשיפה.
קוב: דבר אחד...
שאני חושב שצריך להזכיר
הוא רק העובדה שכנראה הרבה מכם
לא ניגנו הרבה יצירות שכאלה
וקטעים שכאלה במסגרת תזמורות
או עם תזמורות בעבר.
ובאופן אישי, משהו שאני אוהב לעשות--
ולא בהכרח רק נגני חצוצרה,
הוא להקשיב לסוגים שונים
ולסגנונות שונים של מוסיקה.
ואני חושב שזה רעיון ממש טוב
להאזין לכל אותם קטעים
ולגלות מתי החצוצרה מצטרפת
ומה נגני חצוצרה שונים עושים
רק כדי שתוכלו לקבל מושג
לגבי מה שאתם עומדים להתמודד איתו
כשתצטרכו לנגן באודישן.
באופן אישי. גום: כן.
לא להעתיק. קוב: לא להעתיק, לא.
להחליט מה אתם רוצים לעשות.
גום: אם תקשיבו לשש הקלטות שונות,
תוכלו לשמוע גרסאות שונות לגמרי.
קוב: טוב, באופן כללי, לא רק בקטעים האלה.
זה ממש-- לא להעתיק מסולנים אחרים
כמו שנייג'ל אמר, אלא רק להקשיב
לנגנים אחרים שעושים דברים שונים.
וזה תמיד-- אני חושב שזה תמיד יתרון.
גום: אז פשוט תהנו מזה.
אל תפחדו.
אם אתם מנגנים בקול רם למדי,
הקפידו להתרחק קצת מהמיקרופון,
כי די קל ליצור
עיוותים בהקלטות בחצוצרה.
ותהנו.
זה אמור להיות כיף,
ואם אתם לא נהנים,
גם המאזינים לא יהנו.
קוב: טוב, הגענו לסוף של כיתת האמן הקטנה שלנו.
להתראות מנייג'ל וממני.
גום: בהצלחה, לכו על זה ותהנו.
קוב: אני מסכים.
[צחוק]