Tip:
Highlight text to annotate it
X
התמונות בסרט זה אינן מקרים בודדים
זהו הסטנדרט התעשייתי עבור חיות שאותן מגדלים למכירה כחיות מחמד,
לתעשיית המזון, ההלבשה, לבידור, ולמחקר.
יש לצפות בסרט זה עם שיקול דעת.
שלושת השלבים של האמת
1. לעג
2. התנגדות אלימה
3. קבלה
ארת'לינגס
ארת'לינג (תושב-ארצי: ( יצור המאכלס את כדוה"א.
מכיוון שכולנו מאכלסים את כדוה"א, כולנו נחשבים תושביו.
במונח "תושב-ארצי" אין הפליה מינית, גזענית, או הפליה על רקע של זן כלשהו
הדבר כולל כל אחד ואחת מאיתנו:
בעלי דם חם וקר, יונקים, בעלי החוליות וחסרי החוליות,
העופות, הזוחלים, הדו-חיים, הדגים והאדם גם יחד.
לכן האדם, אשר איננו הזן היחיד על כדוה"א,
חולק את העולם עם מליוני יצורים חיים אחרים, בעוד כולנו מתפתחים כאן יחד.
ולמרות זאת, האדם הוא התושב אשר מפגין את שליטתו בכדוה"א
ובפעמים רבות מתייחס לתושביו האחרים, כאילו היו סתם חפצים.
זוהי הכוונה במונח הפליה על רקע זן.
פסטיבל השוורים, ספרד
כאנלוגיה עם הפליה מינית או גזענית, גם הפליה על רקע של זן, היא דעה קדומה
ומשוחדת, אשר מטיבה לאינטרסים
של החברים באותו הזן, כנגד אותם אלו המשתייכים לזן אחר.
כאשר יצור סובל, לא קיימת הצדקה מוסרית
לסרב לקחת את הסבל שלו אל תשומת הלב
אין זה משנה מה טבעו של יצור, העיקרון של שוויון דורש
שסבלו של האחד ייחשב כשווה לסבלם של כל שאר היצורים החיים.
גזענים מפרים את עיקרון השוויון בכך שהם מעדיפים
את האינטרסים של חברים בגזע שלהם
כאשר ישנו ניגוד אינטרסים
בין האינטרסים שלהם, לבין האינטרסים של גזע אחר.
המפלים על רקע מיני מפרים את עיקרון השוויון על ידי העדפת
האינטרסים של המין שלהם.
באותו האופן, המפלים על רקע של זן, מאפשרים לאינטרסים של הזן שלהם
לרמוס את האינטרסים הגדולים יותר של חברים בזן אחר.
בכל המקרים, התבנית היא זהה.
למרות זאת, בקרב משפחת האדם אנו מזהים את הציווי המוסרי של כבוד
)כל אדם הוא מישהו, ולא משהו(
יחס אינו מוסרי מתרחש כאשר אלו העומדים בצד החזק
במערכת של שליטה מתייחסים לחלשים כאילו הם סתם קיימים.
האנס עושה זאת לקורבן האונס.
המטריד מינית, לילדים שעוברים הטרדה.
האדון לעבד.
בכל המקרים הללו, אנשים המחזיקים בכוח מנצלים את אלו אשר להם אין אותו
היכול הדבר להיות נכון גם עבור היחס של בני אדם לחיות, או ליצורים אחרים?
ללא ספק ישנם הבדלים,
מכיוון שבני האדם ובעלי החיים אינם דומים בכל המובנים.
אך השאלה של הדמיון מקבלת פנים אחרים.
אכן, לחיות אלו אין את כל הרצונות שלנו בני אדם יש
אכן, הם אינם תופסים את כל מה שאנחנו, בני אדם, תופסים
אף על פי כן, לנו ולהם כן יש מספר רצונות זהים
ואפילו תופסים חלק מאותם הדברים.
הרצון למזון, ומים מחסה וחברה,
חופש התנועה, והמנעות מכאב.
רצונות אלו משותפים ליצורים הלא אנושיים ולבני האדם כאחד.
באשר לתפיסה, כמו האדם
חיות לא-אנושיות רבות מבינות את העולם בו הן חיות ונעות.
אחרת, הן לא היו יכולות לשרוד.
אז מתחת לכל ההבדלים, ישנו דמיון.
כמונו, חיות אלו מכילות את המסתורין והפלא של ההכרה.
כמונו, הם לא רק בתוך העולם, הם מודעים לו.
כמונו, הם המרכזים הפסיכולוגיים של חיים השייכים להם בצורה ייחודית.
בהבטים בסיסיים אלה, האדם עומד "על ארבע", אם אפשר לומר
עם חזירים ופרות, עופות ותרנגולים.
מה שחיות אלה חייבות מאיתנו, הצורה המוסרית שבה עלינו לנהוג בהם,
הן שאלות שהתשובות אליהן מתחילות בהכרתנו
את הדמיון הפסיכולוגי אליהם.
אז הסרט הבא מראה בחמש דרכים
עד איזו רמה הגיעה שירותם של החיות את האנושות
...שמא נשכח.
זוכה פרס הנובל יצחק בשביס זינגר כתב ברומן רב המכר שלו
"אוייבים, סיפור אהבה" את הקטע הבא:
"בכל הפעמים בהם הרמן צפה בשחיטה של החיות והדגים
תמיד עלתה בו אותה המחשבה, ביחסם אל החיות
כל בני האדם היו נאצים. שביעות הרצון העצמית שאיתה יכלו לעשות לזנים אחרים
כל העולה על רוחם, הדגימה את התיאוריות הגזעניות ביותר,
העיקרון שלפיו החזק צודק.
ההשוואה כאן לשואה גם מכוונת וגם ברורה:
קבוצה אחת של יצורים עוברת עינויים תחת ידיה של האחרת.
למרות שיהיו אלה שיתווכחו שהסבל שהחיות עוברות לא ניתן להשוואה
לסבל הקודם של יהודים, או עבדים, אך למען האמת, ישנה הקבלה.
ולאסירים ולקורבנות של רצח המוני זה, השואה שלהם
רחוקה מלהסתיים.
בסיפרו, "הבית החיצוני ביותר" כתב הנרי בסטון:
,אנו זקוקים לתפיסה אחרת, חכמה יותר ואולי אפילו יותר מיסטית,
לתפיסתנו את החיות.
הרחק מהטבע האוניברסלי, ובחיים של תחבולה מורכבת,
האדם בציויליזציה, סוקר
את החיות, מבעד לזכוכית של הידע שלו
ורואה שם נוצה מוגדלת וכל התמונה מעוותת.
אנו מתנשאים מעליהם עקב חוסר השלמות שלהם.
בעבור הגורל הטרגי שלהם, שהביאם כל כך נמוך ביחס אלינו.
ושם אנו טועים, וטועים בגדול.
מכיוון שהחיה אינה צריכה להימדד ע"י האדם.
בעולם עתיק יותר, ושלם יותר משלנו
הן נעות שלמות ומלוטשות,
וניחנו בהרחבות לחושים אשר אבדו לנו או שלעולם לא השגנו
חיים בקולות שלעולם לא נשמע
הם אינם נטל; הם אינם פחותים יותר;
הם לאומים אחרים,
אשר נלכדו עימנו, ברשת החיים והזמן,
אסירים עמיתים לתפארת ויגיעת הארץ".
חלק ראשון: חיות מחמד
בעבור רובנו, הקשר לנו עם בעלי החיים כולל בעלות על חיית מחמד או שתיים.
אז מהיכן חיות המחמד שלנו הגיעו?
כמובן, שאחת הדרכים הברורות ביותר בהן החיות משרתות את האדם היא לשמש לו כחברה.
המרביעים
עבור חיות אלה, הסיפור מתחיל אצל המרביע, אך לא כל המרביעים נחשבים מקצועיים.
למען האמת, במקצוע זה, כמעט כל אחד ואחד יכול להיות מרביע.
חנויות מחמד ובתי גידול (מטחנות גורים(
בעבור חנויות חיות, רוב החיות נרכשות מבתי גידול,
גם אם הם אינם יודעים זאת.
בתי גידול הם פרוייקטים דלי תקציב
שבהם מרביעים כלבים למטרת מכירה לחנויות חיות, וקונים אחרים.
לרוב, אלו הם פרוייקטים בחצר האחורית
אשר חושפים את החיות לתנאי צפיפות יתר, וזיהום, בלא טיפול וטרינרי או חברתי.
כלבים מ"בתי גידול" לרוב חווים בעיות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות.
כאשר הם גדלים.
המשוטטים
המשוטטים, באם התמזל מזלם, ימצאו וילקחו
לבית מחסה, שבו הם יכולים רק לקוות שהם ימצאו שוב בית חדש.
כ-25 מיליון חיות הופכות חסרות בית בכל שנה.
וכ-27% מהכלבים מגזע טהור הם חלק מאותם חסרי הבית.
מתוך כל 25 מיליון חיות חסרות הבית הללו ישנם בממוצע כ-9 מליון
מתים ברחובות כתוצאה ממחלות,
רעב,
חשיפה,
פגיעות, או סוג אחר של גורם סיכון בחיי הרחוב.
אחרים רבים הם משוטטים, שחלקם נננטשו ונזרקו לרחובות על ידי בעליהם.
בעוד 16 המיליון הנותרים מתים בתוך מכלאות
אשר בהם נגמר המקום, והם נאלצים להמית אותם.
לצערנו, מעל כל זה
כמעט 50% מכלל החיות שמובאות למחסה מועברות לשם על ידי הבעלים שלהם.
אנשים רבים טוענים שהם לא מבקרים מקומות כאלה מפני שזה מדכא אותם.
אך הסיבה שהחיות מצטופפות במקומות קודרים כאלה,
היא בגלל הסירוב של אנשים לעקר או לסרס את החיות שלהם.
חלק מבעלי החיות, במיוחד גברים מסיבה מסויימת, מרגישים שסירוס בעל החיים
משמעה הסירוס של בעל החיה בצורה מסויימת...
...או אולי הם רוצים שביום מן הימים, ילדהם יזכו לצפות ב"נס החיים" כמו שאומרים.
בכל מקרה, בעלי החיות הללו משתתפים בלי ידיעתם בהמתת החסד.
של מעל 60,000 בעלי חיים ביום.
המתת חסד, מוגדרת בכלליות בתור המתה ללא כאב מסיבות של רחמים.
בדרך כלל מבוצעת על ידי הזרקה לרגל עבור כלבים,
ולפעמים לבטן לחתולים.
זהו תהליך מהיר וחסר כאב עבור החיות, ואנושי לאין שיעור,
אך אינו תמיד ניתן למימון.
בעקבות הגידול בהמתות החסד במכלאות
והגידול הקבוע בביקוש סמים כמו "יות'זול"
מכלאות מסויימות עם אילוצים כלכליים נאלצות להשתמש בתאי גזים במקום זאת.
תאי גזים
בתא גזים, החיות נדחסות בחוזקה
וזה יכול לקחת אפילו 20 דקות לגסוס למוות.
דבר זה, פחות רחמני, לאין שיעור
הרבה יותר טראגי וכואב.
אך התהליך פחות יקר.
יתכן כי חלק מהשאלות הקשות שעלינו לשאול את עצמנו בנוגע לחיות
שאנו מחזיקים כידידינו הם:
האם אנו יכולים להחזיק בחיות מחמד ועדיין למלא את צרכיהן?
האם ההחזקה של חיות מחמד הוא האינטרס הטוב ביותר עבורם,
או שמא אנו מנצלים אותם?
יתכן כי התשובות לשאלות הללו נמצאות בגישה של אותם בעלי החיות האנושיים
וביכולתם לספק סביבה מתאימה עבור אותן חיות מחמד.
)הרעלת ציאניד( רוב בני האדם הם ספישיסיטיים (מפלים על רקע זן(
סרט זה מציג שבני אדם רגילים )לא מיעוט חריג ורשע או חסר לב
אלא הרוב המוחלט של האנשים(
,לוקחים חלק פעיל, ובהסכם שבשתיקה ומאפשרים למיסים שלהם
לשלם עבור מעשים שדורשים את ההקרבה של הדבר החשוב מכל
עבור אותם חברים בזנים אחרים, במטרה לקדם את האינטרסים הפשוטים ביותר
של הזן שלנו.
האיכלוס החורג של כלבי הרחוב בתורכיה
התקווה עבור חיות המחר
תמצא בתרבות האנושית שתלמד להרגיש מעבר לעצמה.
אנו חייבים ללמוד אמפתיה,
אנו חייבים ללמוד להתבונן אל תוך העיניים
של בעל החיים ולהרגיש שלחיים שלהם יש ערך מכיוון שהם חיים.
חלק שני: מזון
"הו, החטאתי. החטאתי מותק. אבל אני עוד אתפוס אותך" !
"תפסתי אותך! ילד טוב!"
מה שמתרחש במשחטות
הוא צורה מסויימת של ניצול החלש על ידי החזק.
יותר מ-10,000 פעמים בדקה,
ויותר מ-6 מיליארד פעמים בשנה, בארצות הברית לבדה,
חיים מתרוקנים, פשוטו כמשמעו, מאותן החיות המכונות "חיות מזון."
בתור אלה המחזיקים בכוח, בני האדם מחליטים מתי חיות אלה ימותו,
היכן הם ימותו,
ואיך הם ימותו.
הרצונות של חיות אלו עצמן
אינו משחק תפקיד בשום צורה שהיא בקביעת הגורל שלהם.
הריגה של חיה, היא כשלעצמה, מעשה מטריד.
פעם נאמר, שאם היה עלינו להרוג את הבשר
שאותו אנו אוכלים, אז כולנו היינו צמחוניים.
אין ספק שמעטים בלבד מבקרים במשחטות,
וסרטונים על פעילות המשחטות הם לא כל כך פופולריים בטלויזיה.
אנשים היו רוצים לקוות שהבשר שהם קונים הגיע מחיה שמתה בלא כאב,
אך הם אינם באמת רוצים לדעת איך זה מבוצע.
אך אותם אלה, שעל ידי הצריכה שלהם מצריכים שחיות יומתו,
לא מגיע להם להיות מוגנים מפני זה או כל היבט אחר של ההפקה
שם הבשר שהם קונים.
אז מהיכן מגיע המזון שלנו?
לאלו מאיתנו, החיים על תפריט בשרי, התהליך שאותן חיות עוברות
הוא כדלהלן.
סימון
עבור בשר בקר, כל החיות עוברות סימון...
,במקרה הזה בפנים.
גדיעת קרניים
גדיעת קרניים הוא בד"כ השלב הבא, לעולם לא בעזרת הרדמה.
אלא על ידי מלקחת גדולה.
תובלה
בתעבורה, החיות מקובצות בצפיפות כל כך גבוהה
שהן למעשה אחת על גבי השניה.
חום, קור מקפיא, מותשות, טרואמה, ותנאי הבריאות שלהם
יהרגו חלק מהחיות הללו בדרך אל המשחטות.
חליבה
פרות חליבה מוחזקות כבולות
לתאים שלהם למשך כל היום, ללא פעילות נוספת.
קוטלי מזיקים ואנטיביוטיקה נמצאים בשימוש כדי להגדיל את תפוקת החלב שלהם.
לבסוף, פרות חליבה, כמו זו, קורסות מאפיסת כוחות.
במצב רגיל, פרות יכולות לחיות אפילו עד 20 שנים.
אך פרות חליבה לרוב מתות לאחר 4.
במצב זה, הבשר שלהם משמש עבור מסעדות מזון מהיר.
בשר
במשחטה זו,
הבקר המסומן וגדוע הקרניים מובא אל תוך תא.
אקדחי השבי
אקדח השבי, אשר עוצב במטרה
להמם את החיה לכדי תת הכרה ללא גרימת כאב,
יורה יריית הלם, בעזרת אוויר דחוס או קליע ריק,
היישר אל תוך מוח החיה.
דימום
למרות שישנן מספר שיטות לשחיטה, במתקן זה שבמסצ'וסס,
הבקר מורם למעלה, וגרונו משוסף.
לצד הבשר, גם הדם שלהם ילקח לשימוש.
אף על פי שהחיה קיבלה יריית הלם לראש,
דבר שהיה אמור להמם אותה
אל מחוץ לחושיה... לפעמים ניתן לראות שהחיה עדיין בהכרה.
מצב שכזה אינו חריג.
פעמים רבות החיות עדיין בחיים, אפילו לאחר שדיממו,
ועדיין חשות, כל הדרך מטה אל פס הייצור לשחיטה.
תיבות דפיקה
שחיטה כשירה
זהו המפעל הכי "כשר גלאט" בארצות הברית
גלאט, המילה באידיש ל"חלק" משמעותה סטנדרט הנקיון הגבוה ביותר...
... והחוקים לשחיטה כשרה מחייבים מינימום סבל.
אסור השימוש במכשירים אלקטרונים לדחיקת החיה שאינה יכולה לזוז.
טקס השחיטה
הפיכתם של החיות המפוחדות לנוחות השוחט,
גם היא איסור.
תהליך ההיפוך גורם לבקר לנשוף דם, או לשאוף אותו, לאחר החיתוך.
קריעה של קנה הנשימה והושט מתוך גרונם גם הוא הפרה מבישה נוספת
מכיוון שאין לנגוע בחיות הכשירות...
... עד אשר הדימום מפסיק
על ידי זריקת החיה הנאבקת הגוססת מבעד צינורות הברזל
אל רפצות ספוגות בדם,
עם קני נשימתם והמעיים נשפחים החוצה,
"משימה קדושה" זו איננה נקיה או רחמנית.
כבילה והנפה היא, הפרה נוספת של איסור
ואין היא גם תואמת לדרך הכשרה שלפיה אמורים להתייחס לחיות.
אם זה היה כשר, המוות אינו מהיר, ואינו רחמני.
בשר עגל
עגלים, נלקחים מאמם תוך יומיים מלידתם, נקשרים בצוואר
ומוחזקים כבולים כדי למנוע מהשרירים להתפתח.
ניזונים במזון נוזלי לוקה בברזל,
,לא מתאפשר להם לישון לקבל מים, או לראות אור,
לאחר 4 חודשים של קיום עלוב זה הם נשחטים.
חזירים
החזירות במשקים תעשייתיים הן מכונות הרבייה,
נשמרות תמיד בהריון על ידי הזרעה מלאכותית.
מפעלי שיווק חזירים גדולים "מייצרים," כפי שהם אוהבים לקרוא לזה,
בין 50,000 ל-600,000 חזירים בשנה... כל אחד מהם.
התנאים במפעל
תיבות הריון
שברים ופצעים
קניבליזם
בור פסולת
קיצוץ זנבות הוא מנהג שנובע מהמחסור במקום
ומהתנאים המלחיצים כדי למנוע מהחזירים לנשוך אחד לשני את הזנב.
תהליך זה מבוצע ללא הרדמה.
חיתוך אוזניים
חיתוך אוזניים הוא תהליך דומה, שגם הוא מבוצע ללא הרדמה.
כמו גם חיתוך שיניים.
סירוס
סירוס גם הוא נתבצע בלא משכחי כאבים או הרדמה,
והוא לכאורה יגרום לבשר יותר שומני.
דחיקה חשמלית
מקלות החשמל משמשות עבור סיבות ברורות: טיפול בחיה.
חישמול
חישמול הוא שיטה נוספת של שחיטה, כפי שניתן לראות כאן.
שיסוף גרונות
אך שיסוף גרונות,
היא עדיין הדרך הכי זולה להרוג חיה.
הרתחה והסרת שיער
לאחר ששוסעו בסכין, החזירים נכפתים,
מושהים על גבי מסילת דימום ונטבלים במיכלים רותחים כדי להסיר את הזיפים שלהם.
רבים עדיין נאבקים על חייהם בעוד הם טובעים הפוכים בתוך מיכלים של מים רותחים.
היכן שהם שוקעים וטובעים.
עוף
בנוגע לעוף, אמריקאים בימינו צורכים כל יום כמות של עופות
כמו הכמות של צריכה שנתית שלמה ב-1930.
החברות הגדולות ביותר לעופות שוחטות
יותר מ-8.5 מיליון עופות בשבוע בודד.
חיתוך מקור
חיתוך המקור מונע ניקור בנוצות וקניבליזם בעופות מתוסכלות,
אשר נובע מצפיפות יתר, במקומות בהם אין להם יכולת להקים סדר חברתי.
בימינו, התהליך מתבצע עם עופות פעוטות, והוא מתבצע במהירות גבוהה,
בערך 15 עופות בדקה.
מהירות שכזו משמעותה חום גבוה וחדות סכין שגורמות לקיצוצים רשלניים
ונזקים כבדים לעופות.
תנאי המחייה
ובאשר לתנאי המחיה שלהם, יכולים להיות בין 60 ל-90 אלף עופות
מקובצות במבנה בודד.
הסבל של חיות אלה הוא אכזרי. בשבילם הוא דרך חיים.
למרות שמקורותיהן פגומים, הם נוטות לנקר אחת בשניה.
באשר לתרנגולות, הן חיות במחסן הטלה, דחוסות במה שמכונה "כלובי סוללה."
כלובי סוללה
רבות מאבדות את נוצותיהן ומפתחות פצעים, כאשר הן משתפשפות עם תילי הכלוב.
ההצטופפות מונעת מהם לפרוש את כנפיהן, והן אפילו אינן יכולות לממש אינסטינקטים טבעיים
מינימליים.
תובלה
במהלך התעבורה, כל החיות סובלות, ורבות מתות.
והן נחנקות כאשר חיות אחרות נאגרות מעליהן
בכלובים צפופים ועלובים.
שחיטה
"מכלאת התליה" מורפילד, מערב ורג'יניה
עופות ותרנגולות נשחטים במספר רב של דרכים.
חלק מוכות למוות או שראשם נערף.
אך הרוב עוברות את פס הייצור של המשק התעשייתי.
מתנודדות הפוכות על חגורת מסוע גרונותיהן משוספות,
והן מושארות לדמם למוות.
אחרות יושמו בצינורות עם הראש כלפי מטה כדי להגביל את תזוזתם
בעוד שהן לאט לאט ידממו למוות.
לבטח, אם לבתי המטבחיים היו קירות זכוכית, האם לא היינו כולנו צמחוניים?
אך משחטות אינן מכילות קירות זכוכית.
הארכיטקטורה היא אטומה, עוצבה לפי אינטרס ההכחשה,
כדי לוודא שלא נראה אפילו אם היינו רוצים להסתכל..... ומי רוצה להסתכל?
"זוז בן-זונה! שלא תעיז לעצור."
"זוז כבר, זוז כבר!! קדימה, זבל"!
היה זה אמרסון שהבחין, מלפני יותר ממאה שנים,
" אתם סעדתם, ולא משנה כמה מצפונכם מסווה את בית המטבחיים שנמצא
במרחק קילומטרים רבים מביתכם, הינכם שותפים לדבר עבירה.
מזון ים
ועבור אלו שחושבים שאכילת מזון ים הוא "בריא יותר" מאשר בעלי חיים על האדמה,
פשוט זכרו כמה פסולת ומשקעים מזהמים שלא ניתן להשיבם
נשפכים אל האוקיינוסים שלנו.
בעבר... תעשיות הנפט, הגרעין, והכימיה עשו מעט מאוד
עבור ההגנה של הסביבה הימית....
וההשלכה אל קרקעית הים, ואפילו תחתיה תמיד היוותה מקום נוח
להפטר מפסולת לא נוחה.
דיג מסחרי
הדייגים המסחריים בימינו מעצימים סיטואציה זו בכמה רמות.
הם משתמשים במפעל מכמורת ענקי
בגודל מגרשי כדורגל ובציוד אלקטרוני העוקב ותופס את הדגים.
רשתות עצומות פרושות על גבי הים, בולעות כל מה שעובר בדרכם.
מכמורות אלה, בשילוב עם התיאבון הגובר שלנו למאכלי ים,
מרוקנות את האוקיינוסים מיצורים חיים בקצב מדאיג.
כבר היום, 13 מתוך 17 שטחי הדיג הגלובליים המרכזיים התרוקנו או במצב של הדרדרות חמורה.
הארבע הנותרים מנוצלים יתר על המידה, עד תום.
מחלות
ההתפרצות האחרונה של פיאסטריה,
מיקרואורגניזם, החזק פי 1,000 יותר מציאניד,
שרץ מתוך מליוני גלונים של צואה ושתן של חזירים, נשפך אל נהרות,
אגמים, ואל הים, מה שהפך את המערכת האקולוגית שלהם לאסלות סתומות
הוכיח את עצמו כמדאיג ביותר.
,פיאסטריה, מאיימת על חיי הים והאדם כאחד כבר הרגה מעל מיליארד דגים,
המוות הדרום מזרחי הגדול ביותר שתועד עד כה,
והיא מתפשטת.
שיירי פיאסטריה כבר נמצאו בין לונג איילנד למפרץ פלורידה,
במרחק של 1,000 מיילים.
למעשה, פלישה ימית זו, של פיאסטריה
עומדת בתור אחת ההפתרצויות החמורות ביותר של מיקרואורגניזם אלים בתולדות ארה"ב.
זוהי דרגת סיכון ביולגי ברמה 3. אבולה הוא 4, איידס הוא 2.
חיידק זה עבר מוטציה כתוצאה ישירה מצריכתינו המאסיבית של חיות,
במיוחד חזיר.
כאשר מפעלי גידול חזירים מפטמים מליוני חזירים לשחיטה, תבואה נכנסת, וצואה יוצאת.
הוריקן "פלוייד" צפון קארולינה, 1999
הצואה מוצאת את דרכה אל האוקיינוסים ואל מקורות המים,
ומדביקה את בעלי החיים שחיים שם,
כפי שגם את אלו שאוכלים מהם.
צייד לוויתנים
ולבסוף, צייד לוויתנים.
למרות שהועדה הבינלאות לצייד לווייתנים אסרה על צייד מסחרי של לוויתנים ב-1985,
,מדינות רבות ממשיכות להרוג לוויתנים עבור ה"בשר האקזותי" כביכול.
הם משתמשים בצילצלים (רובה דגים(
נשק חם,
קרסים חדים,
אפילו חומר נפץ,
או לגרור אותם למפרצים בהם הצייד מאושר
היכן שהם מובלים אל החוף וניתן להרוג אותם עם סכינים במים הרדודים.
דולפינים
בכל חורף, בין חודשי אוקטובר עד מרץ, אלפי דולפינים
מגודרים, ונהרגים בברוטליות בערים קטנות לאורך יפן.
מוטות מרעישות שמושמות מתחת למים מפריעות לסונאר של הדולפינים.
ברגע שהם מבולבלים ומוקפים בתוך הרשות, הם נכנסים לפניקה.
לעיתים דייגים פוגעים במספר דולפינים שבויים בעזרת זריקת חנית למים או על ידי חיתוך בסכין...
מכיוון שדולפינים לעולם לא נוטשים חברי משפחה פצועים.
אמאות וילדים בוכים בלחץ בעוד הם מופרדים,
נתלים למעלה ונגררים אל חיתוך חסר רחמים אל מותם...
אלו הם יצורים שפירים, חפים מפשע...
....ומגיע להם יותר טוב מכך.
ולמרות זאת, כאן, בעוד הם שוכבים מוכים ונזקקים,
חסרי ישע על רצפת בטון, הם נפתחים בעזרת סכין.
ונשארים להחנק לאט לאט...
מטלטלים ומתעקלים בסבל וייסורים... בזמן שתלמידי בית הספר עוברים לידם.
כאלו תמונות של שחיטה ומים אדומים מדם מראים בבירור שלממשלת יפן
אין יותר מדי כבוד למצב הגלובלי הימי בשיטות הדייג הלא אנושיות שלהם...
לפעמים בהפרה של חוזים בינלאומיים, חוקים, ומוסכמות שעוצבו
בכדי להגן מפני ניצול יתר של הים...
ושל היצורים החיים בו.
בשר דולפינים נמכר לאחר מכן בשווקים ובמסעדות,
למרות שלפעמים מסווג כ"בשר לווייתן."
ואפילו אם האכזריות כלפי חיות שגודלו להאכל אינה מספיקה,
מצאנו גם דרכים להשתמש בהם בתור הביגוד שלנו.
חולצות, נעליים, חגורות, כפפות, מכנסיים, ארנקים, וכן הלאה,
השאלה הבאה היא ברורה: מהיכן מגיעים הבגדים שלנו?
חלק שלישי: ביגוד
)עור(
הביקוש לעור מגיע ברובו מארה"ב, גרמניה, ומבריטניה.
כמעט כולם לובשים אותו.
במחשבה מועטה, אם בכלל, על מהיכן הוא הגיע.
)פרות בהודו(
אלפי פרות בהודו נשחטות בכל שבוע בעבור העור שלהם,
שנרכשו ממשפחות עניות באיזור הכפרי של הודו
שבו מוכרים אותם רק לאחר ביטוח שהחיות יחיו את חייהם בחוות.
קשירת ידיים ורגליים
בכדי להעביר את החיות אל מדינה בה הן יוכלו לההרג בצורה חוקית,
מכיוון ששחיטת בקר אסור ברוב האיזורים בהודו,
החיות עוברות קשירת ידיים ורגליים יחד כהכנה ל"צעדת המוות,"
אשר יכולה להמשך מספר ימים.
)תעבורה ותשישות(
כאשר החיות מאולצות ללכת בחום והאבק ללא אוכל ומים, בנוסף ללחץ המוחלט
של החוויה המחרידה עבורה, רבים מהחיות מתמוטטות ולא מצליחות להמשיך.
יש לזכור שהבקר מועמס למשאית בפעם הראשונה בחייו
וצפוי שהוא יפחד,
במיוחד אם הוא מטופל בקשיחות ובמהירות על ידי האנשים שמעמיסים את המשאיות.
הרעש והתונה של המשאית עצמה
היא גם חוויה חדשה עבורם, כזו שמחליאה אותם.
לאחר יום או יומיים בתוך המשאית ללא מזון ומים, הם צמאים נואשות.
ורעבים, במיוחד מכיוון שפרות אלה רגילות לאכול בכל אורך היום.
שבירת זנבות
כאשר הבקר הופך תשוש ומתעלף, שוברים את העצמות בזנב שלהם
בנסיון לגרום להם לעמוד על רגליהן.
דבר זה נעשה על ידי קימוט זנבם במספר איזורים.
המובילים
המובילים חייבים להכריח את הבקר לנוע כל הזמן,
מושכים אותם בעזרת חבלים באף,
מסובבים את צווארם,
קרניהם, או זנבותיהם.
הם מובילים, או ליתר דיוק כופים,
על הבקר לעלות ולרדת ממשאיות ללא רמפות,
וגורמים להם לשברית אגן, רגליים, צלעות, וקרניים.
פלפל חריף
פלפל חריף וטבק גם הם משמשים להכריח את החיות להמשיך ללכת.
מנהג זה מבוצע על ידי שפשוף הפלפל בצורה ישירה בתוך עיניהם, כדי לגרום להם
לחזור לעמוד על רגליהם.
שחיטה
וכל זה לפני השחיטה.
כחצי מסך כל החיות כבר ימותו
עוד לפני שיגיעו לבית המטבחיים.
אך כדי לעשות חוויה זו אפילו יותר טראומתית ומזויעה,
פעמים רבות הם נהרגים אחד מול הפנים של השני.
ובמקום ה"חיתוך המיידי" הנדרש בגרון בעזרת סכין חדה,
לפעמים הם מומתות תוך כדי קיצוץ וניסור של סכין קהה.
עיבוד עורות
לאחר מכן, העור של חיות אלה נשלח לבתי מלאכה
,המשתמשים בחומרים קטלניים כמו כרומיום ושאר רעלנים כדי לעצור את ההרקבות של העור.
זכרו, עור הוא בשר מת.
זהו עור מת, ולכן טבעי עבורו להתפרק ולהרקב אלמלא מטופל
בעזרת חומרים חזקים אלה.
ובעבור אנשים, ההשפעה הבריאותית של חומרים כימיים אלו,
כאשר הביקוש למוצרי העור מתגבר, הוא נושא נוסף בפני עצמו.
קמעונאות
בסופו של דבר, עור בקר בהודו עושו את דרכו אל חנויות הבגדים
בכל רחבי העולם.
רוב החנויות מוכרות עור מהודו...
...עור שמגיע מפרות שונות לחלוטין מאלו שאותן אנו אוכלים.
פרווה
ומה בנוגע לפרווה?
מעל 100 מיליון חיות טבע נרצחות עבור הפרווה שלהן כל שנה
כ- 25 מיליון בארה"ב לבדה.
חיות אלו, שנתפסו על ידי ציד ומלכודות, מוחזקות במשקי פרווה בתנאים כאלו.
טירוף הכלובים
באופן טבעי, חיות לא מבוייתות אלה, אינן רגילות להיות כלואות,
וטירוף הכלובים מתפתח כאשר החיות המפוחדות והמתוסכלות משתגעות
מלחץ המאסר שלהם.
חיות פרא חופשיות אלה,
וגם צאצאיהם, מוצאים את עצמם בלא יכולת לחיות חיים טבעיים,
לא יכולים לקחת יותר מספר צעדים או להרגיש את האדמה מתחת לרגליהם.
במקום זאת, הם נשרטים, ומסתובבים ללא הפסקה.
)פציעות ומוות איטי(
הפציעות הפיזיות שחיות אלו סובלות בתוך משקי הפרווה...
כוללות שברים ועצמות חשופות...
... עיוורון...
... זיהומי אוזניים...
... התייבשות ותת תזונה...
... חשיפה לטמפרטורות מקפיאות...
... חוסר טיפול וטרינרי...
... ומוות איטי.
)הרג(
אף חוק אינו מציין את ההרג של חיות במשקי פרווה, לכן,
הדרכים הזולות ביותר, הן המושכות ביותר.
הרעלת דו תחמוצת הפחמן, הרעלה בסטריכנין, חנק,
שבירת המפרקת, וחשמול אנאלי, הם השיטות היותר נפוצות לשימוש.
החיה מוצאת מהכלוב שלה בעזרת מוט צוואר
ועוברת מבעד לגופות השחוטות של השועלים, הצובלים, הזאבים, ואחרים.
מוות על ידי חשמול אנאלי הוא תהליך גס הדורש הכנסה של גשש
אל תוך הרקטום של החיה אשר מחובר למוליך מתכתי.
פעמים רבות, יש לחזור על תהליך זה מספר פעמים כדי שהחיה ממש תומת.
שאריות הגופות שאנו רואים כאן, אח"כ משמשות להאכלה של החיות שעדיין כלואות.
משק פרווה סיני
צייד כלבי ים קנדיים
- כמה זה עולה?
- זה עולה ... $49,500
חלק רביעי: בידור
וכך אנו עוברים לתעשיית הבידור.
מארק טווין אמר פעם,
"מכל החיות שנוצרו אי פעם האדם הוא הכי מתועב מכולם.
הוא היצור היחיד שמסב כאב בתור ספורט, כאשר הוא יודע שזהו כאב."
רודאו
ברודאו, פרים וסוסי פרא לא דוחקים מפני שהם פראיים, אלא בגלל שכואב להם.
חגורה, המכונה רצועת איגוף, או רצועת הרמה,
קשורה לגופה של החיה ומסביב לאברי הרבייה.
כאשר החיה יוצאת לשטח, מספיק זעזוע קטן לחגורה
כדי שהחיה תתחיל לקפוץ בכאב.
בנפרד מפציעות אחרות שנגרמות לחיות ברודאו...
... כמו רגליים שבורות...
... הם גם מגורות על ידי הפלקות...
... הקנטות...
... מקבלות מכות חשמל...
... ועברות ייסורים...
... כדי שקפצו בטירוף אל השטח.
תפיסה בחבל
תפיסה בחבל, כפי שניתן לראות כוללת זריקה, של חבל אל צווארה של חיה מבוהלת
אשר בורחת במלוא המהירות, ונעצרת ומופלת לקרקע.
הימורים
כמו שאר העסקים, מירוץ כלבים ומירוץ סוסים הם תעשיות המונעות
ממכנה משותף אחד:
רווח כספי.
ירידים
בירידי ברחבת המדינה, החיות רגילות לרוץ בתחרויות,
כאשר מהמרים עליהם, וצופים בהם.
האימון לאירועים אלה מושג ע"י הרעבת מזון, ולפעמים גם מים.
בעלי חיים אלה... לא מכירים את הסביבה... הרעש.. וההמון...
אפילו לא את מה שדורשים מהם לבצע... נפצעים כל הזמן.. ואז נפטרים מהם.
)באולינג יונים( בתחרויות חריגות.. חסרות תועלת.. שמדברות בעם עצמן ....כל זאת במטרה להשיג רווח ולבדר.
ציד
פרט לאיבוד סביבות המגורים הטבעיות, ציד הוא גורם האיום מס' 1 לחיי הפרא בימינו.
ציידים הורגים מעל 200 מיליון חיות כל שנה.
צבאים, ארנבות, וסנאים הם בראש רשימת המטרות הנפוצות.
לא ניתן להכחיש זאת, שאם ציד הוא ספורט, אז הוא ספורט דמים.
המטרות חיות ונושמות,
והן עוברות מוות אלים.
דיג
גם דיג הוא ספורט דמים, בו חיות לא אנושיות עוברות סבל.
מחקרים הוכיחו שדגים מביעים את אותה התגובה לכאב שיש ליונקים.
מבחינה אנטומית, פיזיולוגית, וגם ביולוגית
מערכת הכאב של הדג היא זהה לזו שיש ביונקים ובעופות.
,במילים אחרות הדגים הם אורגניזמים חשים,
אז כמובן שהם מרגישים בכאב.
לאלו שחושבים שדגים מתים מוות "עדין יותר"
קחו בחשבון שאיברי החישה שלהם מפותחים ביותר
מערכת העצבים שלהם מורכבת, מערכת התאים שלהם דומה מאוד לשלנו,
וגם התגובה שלהם לגירויים מסויימים היא נמרצת ומיידית.
קירקסים
כשאנו הולכים לקירקס, נדיר שאנו עוצרים לרגע ושואלים את עצמנו:
מה מסית חיה לעשות דבר מה שהוא כל כך אינו טבעי ומסוכן, כמו לקפוץ מבעד לאש,
לקפץ על רגל אחת, או לזנק באוויר אל תוך מים מפלטפורמות רופפות ממקום גבוה?
מאמני החיות היו רוצים שהציבור יאמין שהחיות
מפותות להתנהגויות כאלה בעזרת הבטחה לקבל פרסים.
אך האמת היא שחיות מופיעות מכיוון שהן פוחדות להענש.
במהותם, הקירקסים דנים חיות טבע פראיות
לגור את שארית חיהן מבודדים, בכלובים קטנים ושוממים,
ונמנע מהם לחוות פעילות נורמלית וגם חברתית,
והן מטלטלות ממקום למקום,
מגורי חורף
וכבולים לשלשלאות, עד 95% מחייהן.
אימון
"פילים לומדים להופיע בעזרת חיזוקים חיוביים, ולעולם לא מכים אותם."
"לעולם לא מכים. אף פעם, לעולם לא,
לעולם לא תמצא מישהו משתמש בוו הקשירה פרט לשימוש ככלי הדרכה."
שליטה, כניעות, וכאב הם חלקים אינטגרלים מתהליך האימון.
תכאיב לו. אל תדגדג אותו!
גרום לו לצעוק!
אם אתה מפחד להכאיב לו, אל תכנס לחדר הזה.
כשאני אומר תקרע לו את הצורה המזורגגת, אתה יודע למה אני מתכוון, נכון?
אז כשאני אומר תשבור לו את הראש... או תשבור לו את הרגל, מה זה אומר?
כי זה חשוב לעשות את זה, הבנת? כשהוא מתחיל להתפתל יותר מדי -
תכה עם שני הידיים המזורגגות - בום! ישר מתחת לסנטר!
תגיד לו "שב" וכדאי לו לציית.
ואז כשהוא לא מקשיב יותר מדי, אל תלך על הרגל שלו...
תטביע סל, ותזיין לו את הצורה! עם כל מה שיש לך.
ואז הוא יתחיל לצרוח.
כשתשמע את הצרחה, אתה תדע שקיבלת את תשומת הלב שלו לכמה שניות!
אבל רק כאן בתוך האסם. אסור לך לעשות את זה בחוץ.
היא הולכת לעשות כל מה שאני רוצה שהיא תעשה. וזו הדרך המזויינת שבה זה עובד.
טוב, קדימה.
בקי! בקי!!!
בת זונה שכמותך.
תזיזי את התחת המזוין שלך--- תעלי לפה!
בת זונה!
באוי הנה בקי.
תעלי למעלה בקי.
תעלי למעלה, בקי.
אוקי, טאבס.
טאבס!
היי, תתפוס את לוני.
היי, בקי. קדימה, זוזי כבר.
תראי אותי.
אני לא בנאדם מת.
זוזי כבר.
תחזרי לשורה.
תחזרי לשורה, בקי.
בת זונה!
זוזי, בת זונה!
כן, כנס לשורה. בוא לכאן, טומי.
יודע למה הם צריכים לעבור את זה? בגלל שהם לא רוצים להקשיב.
חזור לשורה.
אתה כוסית פחדנית, זוהי פשוט הדרך שלהם למות.
אנו יודעים איך חיות מרגישות.
הן מרגישות פחד, בדידות, וכאב בדיוק כמו בני האדם.
איזו חיה היתה בוחרת להעביר את כל חייה בשבי...
...אם היתה לה אפשרות לבחור?
נקמה
-בספירה לשלוש.
אחת.
שתיים.
שלוש.
תירו בו. אתם חייבים לירות.
גן חיות
האם גני חיות הם ארגונים חינוכיים ערכיים ושמורים?
כמובן, גני חיות הם מעניינים, אך הם רק חינוכיים במובן זה שהם מלמדים
איך להתעלם מטבעם של בעלי חיים אחרים.
פרט לכך, מה אנו יכולים ללמוד על חיות פרא, כאשר אנו צופים בהם בשבי?
גני חיות קיימים מכיוון שאנו מסוקרנים מדברים אקזוטיים,
ובעבור המבקרים בגן החיות, החיות שם הן בדיוק זה : דברים.
בשני המקרים, בקרקסים ובגני חיות,
חיות אקזוטיות וחיות פרא נלכדות, מושמות בכלובים,
מובלות, ועוברים אימונים... לעשות את מה שאנו בני האדם רוצים מהם.
מלחמות שוורים
במקרה טוב, המונח "מלחמת שוורים" הוא מונח לא מתאים,
מכיוון שישנה תחתות מעוד קטנה בין חרבו של המטדור
)אשר בספרדית פירושה רוצח,(
לבין שור מבולבל, פגוע, מיוסר פסיכולוגית וחלש.
הרבה לוחמי שוורים לשעבר מדווחים
שהשוורים מוחלשים בכוונה ע"י סמי הרגעה ושלשול,
הרבצה לכליות, ומשקל כבד שתלוי על צווארם עוד שבועות לפני הקרב.
חלק מהשוורים מושמים בחשכה למשך כ-48 שעות לפני העימות,
ואז הן משוחררות מעוורים אל תוך הזירה הבהירה.
באירוע רגיל, השור נכנס ומותש ע"י אנשים
שמתסכלים אותו וגורמים לו לרוץ במעגלים ולהתנגש.
כאשר השור עייף וחסר נשימה,
ניגשים אליו "פיקאדורים" שתוקעים חניתות אל תוך הגב ושרירי צווארו,
מסובבים וחורטים בו כדי לוודא שכמות מספקת של דם נאבדת,
ופוגעים ביכולת של השור להרים את ראשו.
ואז מגיעים ה"באנדרילרוס"
שמסיחים את דעתו, ותוקעים בו עוד חניתות.
כאשר הוא נחלש מאיבוד דם,
הם ממשיכים להריץ אותו במעגלים עד שהוא מסוחרר ומפסיק לרדוף.
ולבסוף, המטדור, אותו "רוצח," מופיע ולאחר שגורר מהשור הגוסס
לבצע מספר תקיפות מותשות, הוא מנסה להורגו עם חרבו.
וזו, צורת שעשוע עקובה מדם.... היא מלחמת שוורים.
ההנאה שמופקת מתוך כל אותן פעילויות וסוגי ספורט
)אחווה עם הטבע, חלק יאמרו,(
יכולה להתבצע בלי לפגוע או להרוג בעלי חיים.
הניצול המסחרי של חיי הטבע מניח באופן מוטעה
שערכם של חיות הטבע ניתן להפחתה ולשימוש לאינטרסים האנושיים,
במיוחד אינטרסים כלכליים.
אך חיות הטבע אינם משאב מתחדש, שערכו אך ורק לטובת האינטרסים האנושיים.
תפיסה שכזו, יכולה להיות שייכת אך ורק לספישיססטיים (מפלים על רקע זן(
)קציר כלבי ים, דרום האי פאול( אף עם פי כן, מעשים אלו קיימים
אך ורק בגלל שאנו לא לוקחים ברצינות את האינטרסים של בעלי חיים אחרים.
באור זה, האין זה כך שבני אדם הם הספישיסטיים הקשוחים מכולם?
חלק חמישי: מדע
ניסויים בבעלי חיים (ויויסקשן(
המונח ויויסקשן נוגע לכל סוגי הניסויים בבעלי חיים
נושמים, ונאמר שהוא סוג של מדע רפואי.
הסיבה לסוג הניסויים הללו
היא כדי כביכול לגלות מרפא למחלות אנושיות.
אך אלו שחושבים למצוא תרופה עבור האדם, על ידי גרימת סבל מכוון לבעלי חיים
פושעים בשתי שגיאות בסיסיות בהבנה שלהם.
הראשונה היא ההנחה
שהתוצאות שמושגות על חיות הן יישימות גם עבור האדם.
השניה, קשורה לטעות הבלתי נמנעת
בכל הנוגע לניסוי מדעי בתחום החיים האורגניים.
מכיוון שבעלי החיים מגיבים בצורה שונה מבני האדם... כל תוצר חדש או שיטה
שנבדקה על בעלי החיים, חייבת להבדק שוב
על האדם... באמצעות בדיקות קליניות זהירות, לפני שיהיה ניתן להחשיב אותה כבטוחה.
לחוק זה אין יוצא מן הכלל.
בדיקות על בעלי חיים הן לא רק מסוכנות מכיוון שהן מובילות למסקנות לא נכונות
אלא, בנוסף הם מעכבים חקירה קלינית -
שהיא הבדיקה היחידה שיש לה תוקף.
פשוט זכרו את העובדה שכל מחלה שנגרמה במכוון
אינה דומה לאף מחלה שמתעוררת בצורה ספונטנית.
ניסויים רפואיים
לצערנו, שיטות אלו עדיין מיושמות בימינו
תחת הדגל של מדע
- דבר שמעליב את המדע האמיתי, ואת לאינטילינציה האנושית.
אם כן, ויויסקשן הוא ניסוי רפואי...
שמבוצע ומנוהל על ידי חומרים רעילים...
... מכות חשמל או טראומה...
... ניתוחים ללא הרדמה...
... כוויות...
... הרעבה והצמאה...
... עינוי פיזיקלי ופסיכולוגי...
... אשר מובילים לאי שפיות...
זיהומים ... ועוד.
)אוניברסטית פנסילבניה( מחקר פגיעות ראש כולל פגיעה
ב-בבונים שנמצאים בהכרה מלאה או חלקית הכבולים למתקן
וראשם מחובר לקסדת מתכתית.
אשר תדחף בזוית של 60 מעלות Gובכוח של עד 1,000
המטרה של הניסוי הוא לערוך סימולציה להתנגשות מכוניות...
פוטבול... אגרוף.. ופגיעות ראש אחרות.
פעמים רבות תהליך זה חוזר על עצמו שוב ושב, על אותם בעלי החיים.
מחקר צבאי
ולבסוף, מחקר צבאי.
דבר זה מדבר בשם עצמו.
החל משליחת קופים לחלל החיצון,
ובדיקת פיצוצים אטומיים על כלבים חסרי אונים,
ועד חשיפת קופים לקרינה גרעינית.
לפני 20 שנה, מספר החיות שהומתו בניסויים
היה אסטרונומי
המספר מוערך בכ-400,000 ליום בכל העולם,
%וגדל כל שנה בשיעור של 5.
בימינו מספר זה כמעט בלתי נתפס
כ-19,000 בדקה ו-10 מיליארד בשנה.
ישנם אנשים מסויימים חסרי חינוך
שטוענים שבעלי חיים פחות אינטיליגנטיים אינם מרגישים בכאב כפי שאנו מרגישים.
אך למען האמת, אנו יודעים מעט מאוד על איך בעל חיים ספציפי "מרגיש,"
פרט לכך שגם הם חייבים להכנע לחוק האוניברסלי שגורם לכל אורגניזם
שמת בדרכים לא טבעיות, לסבול בצורה ניכרת לפני אותו שחרור אחרון.
אך אלו הם שטויות לטעון שבעלי החיים לא סובלים
מפני שהם ברמת אינטיליגנציה נחותה משלנו.
פיטום אווזים
כאב הוא כאב, אשר מועבר למוח באמצעות העצבים,
וישנם עצבנים נוספות, פרט לאלו של אינטיליגנציה...
עצבים כמו ראיה, הרחה, מגע, ושמיעה.
לחלק מבעלי החיים מערכות העצבים הללו הרבה יותר מפותחות משל האדם.
אנו יודעים שלעולם לא היתה תקופה
שבה יכולנו ללמוד משהו על פיזיולוגיית האדם על ידי עינוי בעלי חיים.
תמיד למדנו משהו רק על בעלי החיים.
ואם יש משהו שאנו יכולים ללמוד מהם ברמה הפסיכולוגית,
אין זה בדרכים של פלדה, וחשמל, והרבה פחות מהפרעות פסיכותיות.
העינוי השיטתי של יצורים חשים,
בלא משנה באיזו תואנה או צורה, לא יכול להשיג יותר מכפי שכבר הצליח להשיג:
להראות לנו מהי הנקודה השפלה ביותר שאליה האדם יכול להגיע.
אם זה מה שברצוננו לדעת.
"כל עוד יהיו בתי מטבחיים, ...ימשיכו להיות שדות קרב."
- לב טולסטוי
בורות היא קו ההגנה הראשון של הספישיסטיים )המפלים על רקע זן(
ולמרות זאת, הוא נפרץ בקלות על ידי כל אחד שנחוש לגלות את האמת.
הבורות ניצחה כל כך הרבה זמן רק מפני שאנשים לא רוצים לגלות את האמת.
"אל תספר לי, אתה תקלקל לי את הארוחה"
היא התגובה הרגילה שאתה מקבל כשאתה מנסה להסביר למישהו בדיוק איך הארוחה הופקה.
גם אנשים שמודעים לכך שהחוות המשפחתיות המסורתיות
פינו את מקומם לאינטרסים עסקיים גדולים...
ושהבגדים שלהם מגיעים מפרות שחוטות, ושהבידור משמעו
הסבל והמוות של מיליוני חיות... ושניסויים שנויים במחלוקת מתרחשים במעבדות,
עדיין נאחזים באמונה מעורפלת שהתנאים אינם יכולים להיות כל כך גרועים,
כי אחרת הממשלות והקהילות לזכויות בעלי החיים היו עושים משהו בנושא.
אך אין זהו חוסר היכולת לגלות את מה שמתרחש אלא הרצון שלא לדעת את העבודות
אשר יכול להכביד על מצפונו של אדם באשר הוא אחראי לחוסר ההכרה הזו -
- אחרי הכל, הקורבנות של כל מה שקורה שם במקומות הנוראים הלו..
אינם חלק מקבוצתו של הפרט.
הכל מסתכם בסבל וכאב.
לא באינטיליגנציה, לא בכוח, לא ברמה החברתית או בזכויות האזרח.
כאב וסבל הם כשלעצמם רעים ויש למנוע או לצמצם אותם,
ללא הבדלה בין הגזע, המין, או הזן של היצור שסובל.
כולנו חיות של הפלנטה הזו, כולנו יצורים.
ואותם בעלי חיים לא אנושיים חווים תחושות בדיוק כמונו.
גם הם, חזקים, אינטלגנטיים, חרוצים, ניידים, ומתפתחים.
גם הם מסוגלים לגדול ולהסתגל.
כמונו, הם בראש ובראשונה תושבים-ארציים.
וכמונו, הם שורדים.
כמונו, גם הם מחפשים את הנוחות עבורם, בניגוד לאי נוחות.
וכמונו, הם מבטאים מעלות של רגש.
בקצרה, כמונו, הם חיים.
ורובם גם למען האמת, בעלי חוליות, בדיוק כמונו.
כאשר אנו בוחנים כמה חיוניים בעלי החיים לקיום האנושי;
התלות המוחטלת בהם
)הצורך בחברה... מזון...
... ביגוד...
... בידור וספורט...
... כפי שגם מחקר רפואי ומדעי,(
באופן אירוני... אנו רואים רק את הזלזול המוחלט של האנושות באותם "מספקים לא-אנושיים."
בלא צל של ספק, כנראה שזהו הדבר...
שמשמעו "לנשוך את היד שמאכילה אותנו."
למען האמת, אנו אפילו רקענו וירקנו עליה.
כעת אנו מתמודדים עם התוצאה הבלתי נמנעת.
זה ניכר בדוחות בריאות, עקב צריכת היתר המוגזמת שלנו בחיות.
סרטן,
מחלות לב,
בריחת סידן,
שבץ,
אבנים בכליות,
אנמיה,
סוכרת, ועוד.
אפילו המזון שלנו הושפע מכך... הישר במקור שלו.
בעקבות אנטיביוטיקות שמשמשות לצבירת משקל בחיות
)שאינן יכולות להעלות במשקל עקב תנאי המחיה הצפופים והמלחיצים של המשקים התעשייתיים.(
ועקב השימוש המופרז בקוטלי מזיקים וחרקים;
או הורמונים מלאכותיים
)שנועדו להגביר את ייצור החלב, בכמות, ובתדירות;(
עקב צבעים, קוטלי עשבים, וקוטלי זחלים,
דשנים סיסנטטיים, סמי הרגעה, סמים ממריצי תיאבון וגדילה...
... אין זה מפתיע שמחלות כמו הפרה משוגעת... מחלת הפה והטלפיים ... פיאסטריה...
וחריגויות רבות אחרות הקשורות לבעלי החיים
)זיהום( נפרצו אל הציבור האנושי.
הטבע אינו אחראי לפעולות הללו.
)השמדת יערות( אלא אנחנו.
לכן שינוי הוא בלתי נמנע. או שנעשה אותו בעצמנו,
או שהטבע יכפה עלינו את השינוי בעצמו.
הגיע הזמן עבור כל אחד מאיתנו לשקול מחדש את הרגלי האכילה שלנו,
המסורות שלנו,
אורח ואופן החיים שלנו,
ומעל לכל, את צורת החשיבה שלנו.
לכן אם יש אמת באימרה עתיקת העידנים,
"מה שיוצא, חוזר אליך," אז מה הם מקבלים עבור כאבם?
האם אפילו השקענו בזה מחשבה שניה?
אם מה שיוצא חוזר אליך, מה הם מקבלים בעבור הכאב שלהם?
הם תושבים ארציים.
יש להם הזכות להיות כאן בדיוק כפי שלנו בני האדם יש.
אולי התשובה נמצאת באמירה עתיקה נוספת...
... אשר נכונה באותה המידה:
אנו קוצרים בדיוק את מה שזרענו.
אז כמובן, החיות מרגישות, וכמובן שהן חוות כאב.
אחרי הכל, האם הטבע העניק לחיות הנפלאות הללו מעיינות בלתי נדלים של חישה
בכדי שהם לא יוכלו להרגיש?
... והאם לבעלי החיים קיימים עצבים כדי שיהיו חסרי רגישות?
ההגיון דורש תשובה טובה יותר.
אך דבר אחד הוא נכון אבסולוטית: חיות אשר משמשות למאכל, לביגוד,
לבידור, ולניסויים מדעיים
בנוסף לכל הדיכוי שהן עוברות תחת השמש
הן כולן מתות מכאב.
כל אחד ואחת מהן.
האין זה מפסיק שבעלי החיים
בכל רחבי העולם, חיים בנסיגה קבועה מהתהליך וההתפתחות האנושית?
ועבור מינים רבים... פשוט אין מקום אחר ללכת.
נראה שגורלם של חיות רבות הוא או להיות בלתי רצוי עבור האדם...
... או יותר מדי רצוי.
נכנסנו לעולם כאדונים של כדוה"א נושאים בכוחות המוזרים של אימה ורחמים גם יחד...
אך בני האדם צריכים לאהוב את החיות כפי שהידען אוהב את התמים,
וכפי שהחזק אוהב את החלש.
כאשר אנו נרתעים מסבלם של החיות,
תחושה זו מדברת אלינו היטב אפילו אם אנו מתעלמים ממנה,
ואותם אלה שמסלקים את האהבה אל חברינו היצורים בטענה של רגשנות יתר
מתעלמים מחלק חשוב של האנושיות שבנו.
אך האדם אינו מפסיד דבר כאשר הוא טוב לב אל החיה.
ולמעשה זוהי היכולת שלנו
להעניק להם חיים שמחים, וחיים ארוכים.
בשדה בור, שאל המלך ליאר את גלוצ'סטר: "איך אתה רואה את העולם"?
וגלוצ'סטר, העיוור, ענה:
"אני רואה אותו בהרגשה."
אני רואה אותו בהרגשה.
שלושה מקורות חיים מרכזיים קיימים על הפלנטה:
הטבע,
החיות
ובני האדם.
אנו תושבי-הארץ.
תעשו את החיבור.
למידע נוסף, יש להכנס לאתר: www.free.org.il
למידע נוסף, יש להכנס לאתר: www.free.org.il