Tip:
Highlight text to annotate it
X
אספרנס נדוזי, 2009, פליטה
נכנסתי לאוגנדה מסודן
הייתי נשואה לסודני. כשהוא מת
החמים שלי יצאו נגדי
יצאו נגדי, עינו וכמעט הרגו אותי
הצלחתי להימלט בעזרת שכנים
שהבריחו אותי לאוגנדה
כשהגעתי לאוגנדה לא הכרתי איש
רק כמה חברים מקונגו
הם עזרו לי ואמרו לי מה לעשות
אנחנו מקווים לטוב
לטוב לילדי, לא לי, אני זקנה ולא אכפת לי
אעשה הכל שיהיה לילדי טוב
אני אוהבת אותם, אהבתי את אביהם כל-כך
עברתי הרבה
אני חושבת יותר מידי, השינה שלי לא טובה
אני ישנה מעט ומתעוררת
יעצו לי שאולי אאזין למוסיקה
להרגיע את רוחי, אבל המשכתי לדבר מתוך שינה
בלי שינה עמוקה
אבל המוח כל הזמן חשב יותר מידי, יותר מידי
יש הרבה על רוחי
יש לי הרבה במחשבות
אספרנס למדה מדיטציה טרנסנדנטלית ולאחר שתירגלה
כשבוע, פעמיים ביום, ראייננו אותה שוב
כשאתה עוצם עיניים, הזכרונות שהיו לך
אתה מרגיש אותם. הם פשוט שם, קרובים
אבל כשאתה מתחיל את המדיטציה, איכשהו, משהו משתחרר
אתה מרגיש רגוע. הרוח והגוף נינוחים
אתה מרגיש שנעלמו... שאתה בעולם אחר
בעולם חדש, שלו ושקט
אין שליליות, ניתן להתקרב אלי כעת
אילו הייתה בי שליליות, הייתי מספרת לך
המ"ט הרגיעה אותי, המ"ט נעשית ללא-מאמץ
הרוח המתוחה נרגעת, אתה מתחיל לדמוע
ללא שליטה. אבל כשהרוח רגועה, לא תוכל להביא אותי לבכי כעת
זה לא קיים. וואו, אני ישנה, אני אומרת לך, איך שאני ישנה
קל לזכור, בכיתי, יכולתי להתעורר
בחצות, נזכרת איך אנסו אותי
איך היכו אותי חזק, בידיים, בחזה
שרפו אותי. אבל כעת אני חשה שזה קרה לאחר
לא לי. אני חופשית. זה שונה מייעוץ
הם לא מניחים לך: "ספרי לנו מה קרה
ספרי מה קרה" ואת חוזרת שוב לדברים האלה
וזה מכאיב יותר ויותר, מפוצץ לך את הלב
ואת פורצת בבכי. הילדים רואים, וזה פוגע בהם
יש הבדל עצום בין המטפלים הפסיכולוגיים וזה
זה נהדר
זה נהדר לי ולכל העולם שצריך לעשות את זה