Tip:
Highlight text to annotate it
X
אנחנו בפארק ברוקווד בהמפשייר, בבית הספר והמרכז שנוסד ע"י איש שכונה פילוסוף, חכם, גורו ואיש קדוש, למרות שהוא דוחה את כל הכותרות הללו.
אבל כבר יותר מחצי מאה הוא אחד מהחושבים והמורים בעלי ההשפעה הרבה ביותר, ומביא את הנצחיות של המזרח אל חוסר המנוחה של המערב.
ג'ידו קרינשמורטי
קרישנג'י, מה הוא הסוד ? מה אתה יודע שאנחנו כל השאר לא יודעים ?
אה, לא יודע לגבי זה.
אבל אתה בטח יודע משהו, כי תראה אותך, רגוע, שקט, שבע רצון, ללא קונפליקטים.
לא ..
איך הצלחת ?
אף פעם לא היה לי קונפליקט בחיי
אף פעם ? זה בטח כמעט ייחודי בין הבריות
כן. זה לא בגלל נסיבות. זה לא בגלל שהייתי מוגן. זה לא בגלל איזשהי השפעה חיצונית ששמרה עלי.
אבל אני חושב שזאת הייתה הבנה שקונפליקט הורס, לא רק את התודעה, אלא את כל הרגישות שבמודעות
אז אף פעם לא היה לי קונפליקט, וזה נראה לי דיי טבעי. זה לא היה מאמץ, לא להיות בקונפליקט.
עבור רובנו זה כן מאמץ, אז איך אפשר לכבוש את זה ?
אני חושב שזה בא כשיש לך אבחנה ישירה של משהו ...
שקונפליקט אכן הורס את היושר האנושי, את ההרגשה האנושית של עומק וכו'.
ואם יש לך תובנה עמוקה לגבי זה, זה עוצר באופן מיידי. עבורי.
אה, אבל מה לגבינו ?
כן, עבור כולם.
עבור כולם ?
כן.
אבל איך אתה מגיע לזה ? זה כמעט כמו להגיע לנירוונה, ליעד האולטימטיבי, לא ?
לא, לא. היעד האולטמיטיבי, אם אפשר לקרוא לזה ככה, הוא למצוא את זה אשר לחלוטין קדוש.
לחלוטין בלתי מזוהם ע"י חשיבה.
אז חשיבה היא זיהום ?
כן.
זה רעיון מוזר מאוד עבור רוב האנשים.
זה לא רעיון, זאת ממשות. למה אתה מוריד את זה לרעיון ?
כי ככה אנחנו רגילים לחשוב. אנחנו לומדים לחשוב שהחשיבה עצמה היא הדבר החשוב והחזק ביותר שיש לנו.
כמובן.
אבל זה לא כך ?
אבל חשיבה היא מאוד מוגבלת.
תמשיך.. למה ?
כיוון שהיא תוצאה של ידע, של זכרון, נסיון. אז ידע אף פעם לא שלם לגבי שום דבר.
אבל מה יותר שלם מזה ? אתה אומר שהיא תוצאה של זכרון, נסיון, ידע, כמובן. אבל איך אפשר להגיע מעבר לאלה ?
אני חושב שזה בא כשאתה נותן לחשיבה את המקום הראוי לה. אתה צריך חשיבה כדי להגיע לכאן.
כן.
אתה צריך חשיבה כדי שיהיו לך האורות, הקולנוע, המצלמות וכו'.
כן.
אתה גם צריך חשיבה כדי לבנות את פצצת האטום. את טילי השיוט וכו' וכו'.
אבל החשיבה, כיוון שהיא מוגבלת, כיוון שהיא מותנית ע"י ידע, שהוא אף פעם, לעולם לא שלם תחת שום נסיבות. אז החשיבה...
כשיש הבנה שלחשיבה יש את המקום הראוי לה, אז פסיכולוגית, אתה לא בונה תדמית.
בנוגע לעצמך, או בנוגע לשום דבר. אתה רק רואה עובדות כפי שהן.
כולנו רוצים לחשוב שאנחנו עושים את זה כל הזמן.
לא, לא. למשל כל הדתות, לא משנה אם זה נצרות, הינדואיזם, בודהיזם או איסלאם. הן מבוססות על חשיבה.
כל מה שהחשיבה יצרה איננו קדוש. כל הטקסים, וכל הדברים האלה שנעשים, בשם אלוהים וכו'. זה לא קדוש.
אבל הטקסים למשל נכון, ולצורך העניין גם מבנה הכנסייה, ההיררכיה וכל השאר.
אבל מה לגבי המסרים הדתיים, לא היית אומר את זה למשל גם על אלה של ישו או בודהה ?
הייתי כן אומר את זה.
כן ?
כן, כי הם הודפסו. תורגמו ע"י האדם כדי לספק את עצמו. הם נקראים תגליות, למשל בנצרות. ובבודהיזם יש כתבים שנמסרו מהבודהה דרך תלמידיו וכו'.
אבל עדיין אלה הם לא תפיסה ישירה. הבנה ישירה. תובנה ישירה וחיונית אל תוך הדבר הזה שהוא נצחי.
אבל איך עוד אפשר להעביר מסרים שכאלה ? אחרי הכל, אתה כותב ספרים.
כמובן, כן.
ומופיע בטלויזיה.
כן.
כך הדברים האלה נמסרים, אחרת איך אפשר להעביר אותם ?
לא אבל, אם תוכל לראות למשל שהמילה היא איננה הדבר.
נכון ? המילה, הספר, לא משנה מה הודפס, זה לא הדבר האמיתי.
זאת רק צורת תקשורת של אנשים שראו משהו, ורצו לתקשר את זה לאחרים.
ותוך כדי התקשורת המסר מתעוות, והאדם הופך להיות חשוב ביותר ולא מה שהוא אמר.
לזה התכוונתי כשדיברתי על הכנסיות לפני רגע, שממסדות את המורה הגדול, המנהיג הגדול, החוזה הגדול, ומעוותות את זה כפי שאתה אומר.
אבל בוא נקח למשל משהו שכולנו מכירים, הדרשה על ההר
ובכן ישו אמר את המילים הללו, הן נכתבו, ועכשיו אנחנו קוראים אותן בעצמנו.
כן אבל .. אפשר לנסח את זה בצורה אחרת, את כל העניין ?
כל אחד חייב להיות אור לעצמו.
תמשיך.
ואתה לא יכול בשום אופן להיות תלוי באף אחד. אתה לא יכול לקבל אור ממישהו אחר.
אתה לא יכול להיות מואר ע"י אף אחד, אלוהים, גיבורים או בודהה. זה לא יכול להיות מועבר ממישהו אחר.
כל אחד חייב להיות לחלוטין, לגמרי, אור לעצמו.
זה לא אומר באופן אנוכי, זה לא אומר פעילות אגואיסטית ואגוצנרטית.
להפך, להיות אור לעצמך אומר להבין את עצמך באופן כל כך שלם, שבהבנה הזאת אין שום עיוות של מה שאתה.
אז אתה מתכוון שאף אחד מאיתנו לא זקוק שמישהו ימסור לנו את המסרים הללו, שאנחנו יכולים לגלות הכל בעצמנו ?
זה בטוח שכל אדם הוא הסיפור של האנושות. זה ברור.
ואם מישהו יודע לקרוא את עצמו, את הסיפור של עצמו. וזה מאוד מורכב, זה דורש תשומת לב רבה מאוד.
תודעה שלא מעוותת עובדות. את מה שבאמת היא רואה.
אז עם תודעה רגישה שכזאת, שקל לטפח, אז כל אחד יכול לקרוא את עצמו, ללא שום אשליה.
אבל יש קו דק שמפריד בין מה שאתה אומר, לגבי תשומת הלב הזאת, לבין מה שאנחנו עושים רוב הזמן, שזה להתרכז בעצמנו.
אה, כמובן. זאת בסה"כ פעילות אגוצנטרית.
כן, כמובן שכן אבל אנחנו באמת אגוצנטריים.
אז, מאחר ואנחנו אגוצנטריים, ולפיכך יוצרים תוהו ובוהו בעולם, למה אנחנו לא מבינים את הנזק שאנחנו גורמים ?
זאת שאלה שאני רוצה לשאול אותך. למה אנחנו לא מבינים את זה ?
או שלגמרי לא אכפת לנו בנוגע לעולם ומה שקורה מסביב.
או שאנחנו כל כך עסוקים ברצונות וההנאות שלנו, שלא משנה מה קורה, כל עוד אנחנו מספקים אותם.